חברת דואר ישראל בע"מ נ' דוד רטיג

השופט רועי פוליאק 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג ואהובה גנור; ; סע"ש 15139-07-16) מיום 17.3.2017, לפיה ניתן צו זמני הקובע כי על המבקשת (להלן גם – החברה) להמשיך ולשלם למשיב את הגמלה החודשית ששולמה למשיב בעקבות סיום עבודתו בחברה בגין התקופה שממועד הפסקתה בנסיבות שתתוארנה להלן ועד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

ההליך בבית הדין האזורי והבקשה

1. עבודתו של המשיב בחברה הסתיימה ביום 30.6.2015 במסגרת תכנית הבראה מקיפה, אשר נועדה, כנטען, למנוע את קריסתה של החברה. ביום 2.7.2015 חתם המשיב על כתב ויתור, אשר נוסחו נקבע בהסכם הקיבוצי מיום 21.1.2015 (להלן – ההסכם הקיבוצי) מכוחו הוענקו תנאים מיטיבים לעובדים שסיימו עבודתם בחברה בעקבות תכנית ההבראה. חרף העובדה לפיה שולמו למשיב מענקים וגמלת גישור מכח ההסכם הקיבוצי, אשר קבלתם הותנתה בחתימה על כתב הוויתור, הגיש המשיב תביעה כנגד החברה.

    

2. בבסיס התביעה עומדת הטענה, כי המשיב הוטעה על ידי החברה. החברה, כך נטען, "הבטיחה" ו"התחייבה" למשיב כי גמלת הגישור שיקבל תעמוד על סכום של 6,232 ₪ ואילו בפועל מקבל המשיב גמלה בסכום של 4,941 ₪ בלבד וכתוצאה מכך נמנע המשיב מלנקוט בצעדים כנגד סיום עבודתו. המשיב מוסיף וטוען, כי החברה אף הסתירה את העובדה לפיה עמדה בפניו הדרך, העדיפה מנקודת ראותו, לפרוש במסלול פיצויי פיטורים מוגדלים. המשיב תבע, לפיכך, הפרשי גמלה בסכום של 46,404 ₪ או לחלופין פיצויי פיטורים, לפי מסלול פיצויי פיטורים, בסכום של 175,373 ₪. כמו כן נתבעו תשלומים נוספים וסכום התביעה הועמד על 161,297 ₪.

    

3. בכתב ההגנה שהגישה החברה, אליו צורפה אף תביעה שכנגד, נטען, בתמצית החוטאת למלוא טענותיה של החברה (כתב ההגנה משתרע על לא פחות מ – 32 עמודים וכתב התביעה שכנגד כולל 9 עמודים נוספים), כי יש להבחין בין הליך סיום העבודה לבין הזכויות המיטיבות המוענקות לפורשים מכח ההסכם הקיבוצי. החברה טוענת, כי המשיב היה מסיים עבודתו בחברה בין אם היה חותם על כתב ויתור ובין אם לאו.

    

   החברה מוסיפה וטוענת, כי המשיב אינו חולק על העובדה לפיה משולמים לו התשלומים שהוא זכאי לקבלתם לפי ההסכם הקיבוצי, כך שעניינה של תביעתו אינו תיקון טכני של חישוב זכויות בגינו לא חלות הוראות כתב הוויתור. דרישת המשיב, לגישת החברה, היא לקבלת תשלומים נוספים הנובעים ממצג שגוי ולא מחייב של החברה. אילו היו מוצגים הנתונים הנכונים בפני המשיב, אמנם היה המשיב רשאי לסרב לחתום על כתב הוויתור, אך פיטוריו היו יוצאים אל הפועל בלאו הכי וזכויותיו היו מצטמצמות לזכויות לפי הדין. מנגד, אם המשיב היה חותם על כתב הוויתור לאחר קבלת המידע הנכון, הוא היה מקבל את הזכויות הנתונות לו ממילא. בכל מקרה, אין למשיב זכות לקבלת הטבות מעבר להטבות המוקנות בהסכם הקיבוצי, שהוענקו למשיב במלואן, והוא מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו, גם לתקוף את כתב הוויתור וגם לשמור בחזקתו את התנאים המיטיבים שהוענקו לו בשל חתימתו על כתב הוויתור.

    

   בכתב התביעה שכנגד נטען, כי המשיב הפר את התחייבויותיו לפי כתב הוויתור עת הגיש תביעה כנגד החברה, בניגוד ל"עיסקת החבילה" שבבסיס כתב הוויתור, ועל כן אין הוא זכאי לתנאי הפרישה המיטיבים ועליו להשיבם לחברה. לחלופין ניתן להגיע, כנטען, לאותה תוצאה, מכח זכות ההשבה הקמה עם ביטולו של חוזה (כתב הוויתור) או מכח דיני ההשבה הכלליים בגין עשיית עושר ולא במשפט. כפועל יוצא מטענות החברה בכתב התביעה שכנגד, הפסיקה החברה, באופן חד צדדי וללא מתן הודעה מוקדמת, את תשלום הגמלה החודשית והמשיב עתר לקבלת צו המניעה מושא ההחלטה.