בר"ע 56287-09-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב–יפו מיום 1.9.14 (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; ב"ל 16501-07-13) בה נדחתה בקשת המבקש להגשת סרטון וידאו כראיה.

2. בהחלטתי מיום 30.12.14 הוצע לצדדים הסדר מוסכם. המשיב התנגד להצעה ועמד על הותרת החלטת בית הדין האזורי על כנה, משכך אין מנוס מהכרעה בבקשה.

3. בקליפת אגוז אציין כי עסקינן בתביעה שהגיש המבקש, נהג מונית שירות, להכרה בליקוי במרפק ימין כתוצאה של פגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. לטענתו – פתיחה וסגירה של מוט דלת מונית השירות גרמה לו לפגיעה במרפק ימין. בבית הדין האזורי נהלו הצדדים הליך הוכחות לבחינת השאלה האם הוכחה תשתית עובדתית לתביעה לפי עילת המיקרוטרואמה. במסגרת זו צרף המבקש לתצהירו סרטון וידאו המתעד פרק זמן מסוים של עבודתו, במועד שהוא מאוחר לתביעה (להלן – הסרטון). בתצהירו התייחס המבקש לסרטון ואף ציין שהוא מצורף לתצהירו. בפתח ישיבת ההוכחות טען המוסד כי הסרטון לא נשלח אליו וכי הוא מתייחס לתקופה שהיא מאוחרת לתביעה ולכן לא ניתן להגישו כראיה. בית הדין קיבל את עמדת המוסד והחליט כך:

   "הסרטון לא יוגש כראיה, אין שום צורך בסרטונים על מנת להוכיח פעולה פשוטה.

   הסרטון אינו אלא סרט שערוך על ידי התובע ונערך על ידו לצורך המשפט, בתקופה שלאחר הגשת התביעה, שהיא לא תקופה שרלבנטית לתביעה.

   התקופה הרלבנטית לתביעה היא התקופה שקדמה להגשת התובענה לא רק לבית הדין אלא לפקיד התביעות, קרי, התקופה שקדמה ליום 27/6/12."

    

4. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה, ואלה טעמיי בתמצית:

   • מתגובת המבקש לתשובת המוסד עולה כי כעת לא מבוקש להגיש את הסרטון לצורך הוכחת מספר הפעמים ביום בו פתח וסגר המבקש את הדלת באמצעות המוט, שכן על מספר הנוסעים בתקופת העבודה הרלוונטית למדים מהדיווח למס הכנסה על מספר הנוסעים. לטענתו, עיקר תכליתו של הסרטון היא להדגים את אופן השימוש במרפק ימין.