בר"ע 54091-06-14 מדינת ישראל ואח' נ' לוזון

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (סע"ש 13133-11-13, השופטת מיכל לויט) מיום 16.6.14, בה נקבע כי "על המדינה לגלות ולאפשר עיון בכל הפרוטוקולים וההתכתבויות הפנימיות בנציבות שירות המדינה בקשר למכרז נשוא ההליך, למעט מסמכים החוסים בחסיון עו"ד-לקוח".

2. תחילתו של ההליך בבית הדין האזורי בתביעה ובקשה לצו מניעה זמני שהגיש המשיב נגד המבקשות, בה נטען כנגד תוצאות המכרז לתפקיד סגן מנהל אדמיניסטרטיבי במרכז הרפואי וולפסון, אשר בסיומו מונתה המבקשת 2 לתפקיד.

3. כעולה מן הבקשה, ביום 8.8.13, עוד בטרם כינוס ועדת הבוחנים פנה המשיב למשרד הבריאות ולנציבות שירות המדינה בבקשה להקפיא את הליכי המכרז. נציבות שירות המדינה השיבה למבקש כי אין מקום להקפאה, אך הובהר כי הוועדה תתכנס בלשכת הבריאות המחוזית ולא בבית החולים. כמו כן הוחלט כי ישלח מבקר מטעם הנציבות לבדיקת הליכי המכרז.

4. ביום 21.8.13 התקיימה ועדת בוחנים שהחליטה לבחור במבקשת 2 לתפקיד. בדיוני הוועדה נכח מבקר מטעם הנציבות, מר חאלד מסאלחה, אשר הסב את תשומת לב חברי הוועדה כי ישנו חשש שהמבקשת 2 איננה עומדת בתנאי הסף של המכרז. על כן ביקש מר מסאלחה, כי תוצאות המכרז יפורסמו רק לאחר בדיקה של הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה אם המבקשת 2 עומדת בתנאי הסף הנדרשים.

5. לאחר בדיקת הגורמים הרלוונטיים בנציבות, הוחלט לאשר את זכייתה של המבקשת 2 במכרז.

6. המשיב טען כי ההחלטה נגועה בפגמים ועל כן הגיש המשיב לבית הדין האזורי בקשה ליתן צו מניעה זמני, ובמסגרתה לקבוע כי המבקשת 2 לא תכהן בתפקיד, וכי יערך מכרז חוזר לתפקיד. כמו כן התבקש להורות למשיבה 1 להמציא את כל הפרוטוקולים וההחלטות בעניין המכרז, לרבות חוות הדעת של הלשכה המשפטית בנציבות.

7. יצוין, כי לידי המשיב הומצא לבסוף פרוטוקול ועדת הבוחנים, ואילו באשר לשאר המסכים נתנה החלטת בית הדין, מושא הבקשה שלפניי, ולפיה "על המדינה לגלות ולאפשר עיון בכל הפרוטוקולים וההתכתבויות הפנימיות בנציבות שירות המדינה בקשר למכרז נשוא ההליך, למעט מסמכים החוסים בחסיון עו"ד-לקוח". בית הדין האזורי ציין, כי הפרוטוקולים וההתייעצויות הפנימיות שנערכו בנציבות בקשר למכרז נשוא ההליך רלוונטיים להכרעה בו, וכי לא הובהר מהי הפגיעה שעלולה להיגרם מחשיפת הפרוטוקולים וההתייעצויות, מלבד החשש לכאורה כי חברי הועדה יימנעו מלהביע דעתם בעתיד באופן חופשי, כשמנגד עומד אינטרס הגילוי הרחב של מסמכים הרלוונטיים להכרעה בתביעה, ודאי עת עסקינן בהליך שעניינו תקיפת החלטת אותם חברי ועדה - אינטרס אשר גובר על החשש הנטען בנסיבות העניין.

8. בבקשת רשות הערעור נטען, כי קביעתו של בית הדין האזורי מנוגדת לפסיקה לפיה קיים חיסיון על תרשומות פנימיות ועל דיונים פנימיים של הרשות ואין מקום לגלותם במסגרת הליך של גילוי מסמכים. עוד נטען, כי גילוי התכתובות עלול לפגוע בסדרי העבודה של המדינה, וכי יש לאפשר לעובדים להתבטא בחופשיות. כמו כן, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ישנה הגנה למדינה מפני גילוי מידע על דיונים פנימיים ותרשומות של התייעצויות פנימיות. לטענת המבקשות, הטעמים שלשמם מבקש המשיב את גילוי המסמכים אינם טעמים המצדיקים גילוי המסמכים. כך, המשיב מנסה לטעון כי עמדת המדינה המוצגת בכתבי הטענות מטעמה איננה העמדה של נציגים שונים אצלה, אולם ברי כי אין רלוונטיות לדעות שונות של "נציגים עלומים" כל עוד לא הבשילה דעתם להחלטה רשמית של המדינה. לבסוף נטען, כי המסמכים שמבוקש לגלותם אינם משרתים את תכלית הגילוי ויש להעדיף את אינטרס המדינה שלא לגלותם על מנת שלא לפגוע בסדרי עבודתה.