בר"ע 50005-11-12 במרום הפקות 2004 בע"מ ואח' נ' בן שושן

זוהי בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים בתיק ס"ע 39641-1-11) מיום 21.10.12 במעמד הצדדים, עד למועד הגשתה בפועל ביום 26.11.12.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.המשיב הגיש תובענה כנגד המבקשים לבית הדין האזורי לחיובם בתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו הנטענת וסיומה.

משלא הוגש כתב הגנה על ידי המשיבים, ניתן ביום 6.6.12 פסק דין בתובענה על יסוד כתב התביעה.

2.ביום 21.1.0.12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו המבקשים בהחלטתו במעמד הדיון, לאחר שמיעת הצדדים, קבע בית הדין כי מדיניותו של בית הדין היא לאפשר את יומו של צד בבית הדין, ועל כן הנטיה היא לבטל פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד גם אם מדובר ברשלנות של הצד המבקש את הביטול. אי לכך, הורה בית הדין כי הוא מבטל את פסק הדין שניתן ביום 6.6.12 במעמד צד אחד. עם זאת, בנסיבות הענין קבע כי מן הראוי להטיל הוצאות על המבקשים בגין האמור וחייבם בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בגין הבקשה האמורה בסך כולל של 3,000 ₪.

3.ביום 21.11.12 הגישו המבקשים בקשה לבית הדין האזורי לעיון חוזר בהחלטה ולביטול ההוצאות. בהחלטת בית הדין מאותו יום נדחתה הבקשה מן הטעם שאין בה עילה לשינוי ההחלטה.

4.ביום 26.11.12 הוגשה לבית דין זה בקשת המבקשים להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 21.10.12, אליה צורפה טיוטת בקשת רשות הערעור שנתמכה בתצהיר המבקש 3, בעלי המבקשות 1 ו-2.

5.לציין, כי במסגרת בקשתם להארכת מועד לא נקבו המבקשים בנימוקים להארכת המועד.

6.המשיב התנגד למבוקש. לטענתו, המבקשים לא פרטו כל טעם שבדין המצדיק מתן ארכה, וממילא אין כזה. לדבריו, היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום, אך רק בחלוף 35 יום נזכרו לבקש ארכה. לגופם של דברים נטען כי ממילא אין סיכוי לבקשה לרשות ערעור שכן מדובר בהחלטת ביניים, שעניינה הטלת הוצאות בשיעור נמוך, וככזו ספק אם בכלל רשאים המשיבים להגיש בשלב זה בקשת רשות ערעור ומכל מקום, סיכויי המבקשים להפוך את החלטת בית הדין האזורי אפסיים ממש.

7.בתשובת המבקשים לתגובת המשיב נטען לראשונה כי בשל עומס רב מהרגיל במחלקה המשפטית של המבקשות נשמט עניין הזמנים להגשת בקשת רשות הערעור על ההוצאות; כי טענת המשיב לפיה מדובר בהוצאות בשיעור נמוך הינה מקוממת שכן מדובר בשיעור גבוה מאוד לטעם המבקשים ודין פרוטה כדין מאה; אין לשעות לטענת המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים; על מנת שיתקיים משפט צדק יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור וליתן למבקשים את יומם בפני בית הדין, שכן בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד בשל טעות אנוש ובתום לב, בשל עומס רב במחלקה המשפטית. לתשובה צורף תצהירו של המבקש 3 שבה חזר על הטענה כי בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד בשל עומס במחלקה המשפטית ובתום לב.

דיון והכרעה

8.למען הסדר הטוב, והגם שהדבר לא נטען על ידי המבקשים, יובהר כי מנין הימים להגשת הליך ערעורי חל מיום מתן ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, ולא מיום מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר באותה החלטה.

9.החלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה לרשות ערעור ניתנה במעמד הצדדים ביום 21.10.12. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) אשר קובעת: "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו", ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 25.10.12, כך שהמבקשים איחרו את המועד להגשתה, ועל כך אין חולק.

10.תקנה 125 לתקנות, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הנה כי כן, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור/בקשת רשות ערעור להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו.

הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק:

"סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)]. לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001)].