בר"ע 38384-05-14 ק' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (תיק בל' 582-02-14; השופטת עידית איצקוביץ), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.1.14 (להלן – הוועדה), אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור של 0% מיום 1.4.12.

2. המבקש, יליד שנת 1945, נחבל ביום 17.7.11 בקרסול ימין בעת ירידה במדרגות המתנ"ס בו התנדב. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 25.1.12 קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 1.8.11 ועד ליום 30.9.11 ובשיעור של 30% מיום 1.10.11 עד ליום 30.3.12 בגין "מצב לאחר חבלת קרסול ימין עם קרע ברצועות הצידיות". הוועדה הרפואית לעררים, בישיבתה מיום 22.7.12, קבעה כי לא נותרה לו נכות יציבה כלשהי בגין התאונה. על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי (תיק בל' 16277-09-12; הרשמת אירית הרמל), אשר פסק בהתאם להסכמת הצדדים כי "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לאישור הרפואי של ד"ר עמרמי מיום 11.6.12 ולאור האמור בו תשקול מחדש את עמדתה, גם בקשר לצליעה" (להלן – פסק הדין הראשון).

יצוין כי באישור האמור של ד"ר עמרמי נרשם, בין היתר, כי "סונר הקרסול הדגים קרע חלקי ב AFTL שהשתפר בסונר עדכני. נותח בילדותו בקרסול ימין בשל עיוות מולד ובוצע אז קיבוע הקרסול. ניתן להניח שחלה החמרה מסוימת במצב הקרסול לאחר התאונה ב – 17.7.11 והתגברות הכאבים וצליעה".

3.ביום 28.4.13 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין הראשון, וקבעה למבקש פעם נוספת נכות בשיעור של 0%. על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי (תיק בל' 3803-06-13; הרשמת דפנה חסון-זכריה), אשר פסק כי "על יסוד הסכמת הצדדים מוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תתייחס לתלונת המערער בדבר צליעה מאז התאונה, תלונה המופיעה בסעיף 19 לפרוטוקול מיום 24.8.13, לפיה לפני התאונה לא סבל מצליעה, וכן מופיעה גם באישור הרפואי ד"ר עמרמי מיום 11.6.12" (להלן – פסק הדין השני).

3.בעקבות פסק הדין השני, התכנסה הוועדה בשלישית, והחליטה כדלקמן:

"ע"פ הרישומים התובע סבל מנקע בקרסול ימין. התובע עבר ניתוח באותה רגל בהיותו ילד בן 3. ע"פי בדיקת CT מ – 20.3.02 – נמצאו שינויים ניווניים מתקדמים במפרקים הטרנס-מטטרסלים ובמפרק הסובטלרי עם זיזים מרגינלים גם בשולי המפרק הטלו ולקולרי עם ציסטות תת כונדרליות כבטוי לשינויים שחיקתיים. סוכם כאלטריזיס בקרסול ימין המערב את גיד האכילס.

עפ"י מכתבו של קלגנוב מ – 23.11.11 – מתאר רגישות בקרסול ימין, שולל שבר חדש אך מציין שינויים ניוונים קשים בקרסול ובמפרק המדיפוט וכן סימנים לקרע מזערי בגודל 0.5 ס"מ אשר טופל שמרנית. בבדיקתה הוועדה מצאה הגבלה קשה במפרק המדפוט הסובטלרי אך אלו שייכים לשחיקה הניוונית הקשה המתוארת ע"י ד"ר קלגנוב והן ע"פ בדיקות ההדמיה אשר בוצעו סמוך לאירוע... 

לעניין הטענה של הצליעה שלא היתה הנכות נקבעת ע"פ הגבלת התנועה באיבר או החסר הנוירולוגי, לא ניתן לקבוע נכות בגין תלונה של צליעה או כאב, מה עוד שהשחיקה הניוונית בקרסול במפרקים מרובים יכולים להסביר את התלונות האלו. על כן הוועדה סבורה שאין להקנות נכות בגין התאונה הנדונה ודוחה את הערר".

4.בערעורו בפני בית הדין האזורי טען המבקש בין היתר כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין השני; לפני התאונה לא סבל מצליעה, ולפיכך היה על הוועדה לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לצליעה; ויש להורות על החלפת הרכב הוועדה.

5.ב"כ המשיב טענה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין השני במלואן; הוועדה נימקה כראוי את קביעתה ואת העדר הקשר הסיבתי, וזאת בהסתמך על המסמכים הרפואיים של המבקש; ובכל מקרה אין הצדקה להחליף את הרכב הוועדה.