בר"ע 36456-04-14 פריזנט נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 27168-11-12; השופטת מיכל לויט; להלן: פסק הדין) בו התקבל ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 13.9.2012 (להלן: הוועדה).

2.המבקש טען בבית הדין האזורי את הטענות הבאות: לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים על קביעת הוועדה מדרג ראשון, אשר קבעה לו 40%, מוגבלות בניידות נוירולוגית, ולכן לא ניתן היה לבטלה; הוועדה כלל לא הייתה צריכה לשוב ולבדוק אותו בדיקה נוירולוגית, אלא אך ורק בדיקה אורתופדית בה חלה טעות בוועדה מדרג ראשון. הוועדה מיום 13.9.2012 כך פעלה וקבעה למבקש אחוז מוגבלות אורטופדית בשיעור 75% (ד-3 דו צדדי – 75%), אך שללה את הנכות הנוירולוגית, שלא הייתה מחלוקת לגביה על ידי הצדדים, וכפי שנקבעה על ידי הוועדות הקודמות; יש לקבל את הערעור ולקבוע כי דרגת המוגבלות של המבקש היא בשיעור של 85% כדלקמן: 50+50+40 זאת בהתאם לקביעת האורטופד החדש מיום 13.9.2012, אשר החליף את אורטופד ועדת הערר אשר נפסל על ידי הממונה וקבע מוגבלות אורטופדית בשיעור של 75% ובהתאם להחלטת ועדת ערר מיום 18.12.2011 ומיום 15.4.2012 אשר קבעו מוגבלות נוירולוגית בשיעור 40% לפי סעיף א.(7)(א).

3.בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות החריגות של העניין, משהצדדים לא חלקו מלכתחילה על הקביעה הנוירולוגית בשיעור של 40%, וכאשר אף הממונה על הועדות אישר כי "יתכן" ונפלה טעות בבדיקה האורתופדית של המבקש (בוועדת עררים הקודמת), מן הראוי להחזיר את עניינו של המבקש לדיון בוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, בקשר לנושא הספציפי לגביו נפלה אליבא דכולם טעות בהיבט האורתופדי בלבד.

4.בבקשה שלפני חוזר המבקש בעיקרו של דבר על טענותיו בבית הדין האזורי, ומוסיף, כי אין טעם להשיב את עניינו לדיון בוועדה כלשהי, גם לא בנושא האורתופדי, משכבר נקבע בוועדה רפואית לעררים קודמת כי הוא זכאי ל- 75% מוגבלות בניידות ברכיב האורתופדי. לפיכך כל שנותר הוא לצרף אחוזים אלו ל-40% מוגבלות בניידות שנקבעו לו ברכיב הנוירלוגי.

5.בעקבות טיעון זה של המבקש נתנה על ידי ההחלטה הבאה:

"2.הוועדה קבעה למבקש 75% מוגבלות בניידות ברכיב האורתופדי, אך שללה את 40% המוגבלות בניידות ברכיב הנוירולוגי, שנקבעו לו בוועדות קודמות מיום 18.12.2011 ומיום 15.4.2012, זאת על אף שלא הוגש ערר ברכיב הנוירולוגי על ידי מי מהצדדים.

3.בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות העניין, יש להעביר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר אשר תדון רק ברכיב המוגבלות האורתופדית, ותותיר את רכיב המוגבלות.

4.לטענת המבקש בבקשת רשות הערעור, אין טעם להשיב את עניינו לדיון רפואי נוסף בוועדה רפואית לעררים בנושא האורתופדי, משכבר נקבע בוועדה מושא הבקשה כי הוא זכאי ל- 75% מוגבלות בניידות ברכיב האורתופדי. לפיכך כל שנותר למעשה, בהתאם לאמור בפסק הדין, הוא לצרף את 75% אחוזי המוגבלות בניידות ברכיב האורתופדי, עם 40% המוגבלות בניידות שנקבעו לו ברכיב הנוירלוגי, בוועדות הקודמת, שזהו חישוב שאינו רפואי שגם בית הדין יכול לקבוע בעצמו.

5.בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה, עליה מתבקש המוסד לענות, מדוע אין לקבל את טענת המבקש כי בנסיבות המקרה דנא, כפי שתוארו לעיל, אין על בית הדין אלא ( מילה שנשמטה והוספה עכשיו ע.ר.) לצרף בסך הכל את נכויות המוגבלות שכבר נקבעו (ברכיב הנוירולוגי -40% וברכיב האורטופדי-75%), על-פי סעיף 8 לתוספת השניה להסכם בדבר גימלת ניידות, במקום להשיב את עניינו שוב לדיון בוועדה רפואית לעררים בנושא האורטופדי?"

6.המוסד השיב על החלטה זו בהאי לישנא":

"מוסכם על המשיב, כי היה מקום להחזיר עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה לעררים, אך יצויין כי דרך המלך היתה להחזיר לאותה וועדה מבלי להגבילה לממצאים שנקבעו בוועדה מדרג ראשון.

עוד יציין המשיב, כי הוא סבור שההחלטה מיום 19.3.2012 אינה ברורה דיה ולא נהיר באם במודע נשללה המוגבלות הנוירולוגית או שמא כטענת המבקש, "נשמט" הנושא מהחלטתה.