בר"ע 35716-09-15

השופט משה טוינה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר נתן מזרחי ומר חיים בריל; תיק בל' 35705-07-14) מיום 28.7.15. בהחלטה התקבלה בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לתיקון כתב הגנה כך שבמסגרת כתב ההגנה התוקן תעלה טענה לפיה המבקשת אינה זכאית לקצבה המשולמת לנפגעי פעולות איבה שאושרה ושולמה .

2.להלן עיקרי העובדות עליהן אין מחלוקת:

א.בין המבקשת למנוח קוואסמי וואיל (להלן- המנוח) נחתם הסכם נישואין ביום 17.2.96. ביום 25.2.96 נפגע המנוח בפיגוע בדרכו לעבודה ונפטר ביום 2.3.96. בחודש פברואר 97 נישאה המבקשת לאחיו של המנוח.

ב.תביעת המבקשת לתשלום לגמלה במסגרת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל 1970; נדחתה בהחלטת המוסד מיום 24.8.98, בנימוק כי המבקשת אינה עונה להגדרת אלמנה הזכאית לתגמול מכוח החוק בעקבות פטירת המנוח; משנפטר כרווק. על ההחלטה הדוחה את התביעה לא הוגש ערעור.

ג.במקביל לתביעה שהגישה המבקשת לגימלה מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, הגישה המבקשת תביעה למוסד לגימלת תלויים בענף נפגעי עבודה. בקצירת האומר יצויין כי במסגרת הערעור שהגישה המבקשת הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יש להכיר במבקשת כתלויה במנוח (עב"ל 1151/01; מיום 24.2.03). מכוח פסק הדין שילם המוסד למבקשת תשלום מענק חד פעמי בסך 166,824 ₪.

ד.בחודש מרץ 2013 הגישה המבקשת למוסד תביעה לתשלום תגמולים והטבות לאלמנה שנישאה, על בסיס התיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מספר 30) (ביטול שלילת תגמולים לאלמנה שנישאה), התשס"ט- 2008 משנת 2010 (להלן- תיקון החוק). בעקבות התביעה שילם המוסד למבקשת קצבה לשנה לאחור ממועד הגשת התביעה, היינו מחודש מרץ 2012.

ה.על רקע זה עתרה המבקשת לבית הדין האזורי, וטענה לזכאות לגמלה ממועד התיקון לחוק. בדיון המוקדם שהתקיים בתביעת המבקשת ביום 11.11.14 העלה המוסד טענה חדשה על פיה הוא מבקש לבחון מחדש את עמדתו ביחס לזכאות המבקשת לבחור בסוג הקצבה שתשולם לה בעקבות התיקון לחוק בשנת 2010 ומשכך ניתנה החלטה כי על המוסד להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה.

ו.בכתב הגנה המתוקן מושא בקשת התיקון טען המוסד כי החליט לחזור בו מההכרה במבקשת כמי שזכאית לגמלה כנפגעת פעולת איבה בטענה לפיה המבקשת אינה עונה להגדרת אלמנה וכפועל יוצא מכך, השאלה שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים בכתב ההגנה המקורי - מועד זכאותה של המבקשת לגמלת קצבת איבה- אינה רלבנטית עוד משעלה הצורך לבחון את עצם זכאותה של המבקשת לגמלה.