בר"ע 33658-10-15

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; ס"ע 38101-04-11), שבו נדחתה בקשתו של המבקש "לצירוף מסמך ראייתי משמעותי" - מכתב מיום 25.1.1998 שנחתם על פי הנטען על ידי פרופ' איאן בארנס, ממנהליה של המשיבה 2 באותו מועד.

2. בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המבקש שעניינה האם ניתן למבקש כדין תואר ראשון ממשיבה מס 2, ובין היתר מתברר חשד לזיופי מסמכים ולזיוף תואר BA של המבקש. מטעם המשיבה 2 העיד מר ספנדלוב. בין היתר העיד מר ספנדלוב כי כל המסמכים לזכאות לתארים מוכנים באנגליה, וכי האוניברסיטה אינה מתירה לאף מדינה להנפיק את המסמכים של האוניברסיטה.

3. לאחר תום דיוני ההוכחות, בטרם הגשת סיכומי הטענות, הגיש המבקש "בקשה לצירוף מסמך ראייתי משמעותי", שבה ביקש להגיש מסמך שלטענתו נודע לו עליו ביום 4.8.2015, מעורך דין המייצג בעל דין בתביעה דומה. המסמך הוא הוא מכתבו של פרופ' בארנס מיום 25.1.1998 למועצה להשכלה גבוהה (להלן – המסמך). לטענת המבקש, מהמסמך ניתן ללמוד כי בניגוד לנטען על ידי מר ספנדלוב בעדותו הנפקת מסמכים כן נעשתה על ידי השלוחה בישראל. לטענת המבקש, לעובדה זו יש חשיבות קרדינאלית, נוכח העובדה שהטענה בדבר זיוף מסמכי התואר של המשיבות מבוססת על "טעויות טכניות" שנפלו באישורי התואר הראשון שהונפקו למבקש, בעוד שלטענתו של המבקש, הנתמכת בעדותו של "איש המפתח המרכזי בניהול שלוחת המשיבה 2 בישראל", מר אכרם חסון, מדובר בטעויות טכניות, שנפלו גם באישורי תואר ראשון שהונפקו לסטודנטים אחרים, שתוארם הראשון הוכר על ידי המשיבות.

4. בית הדין האזורי דחה את הבקשה מנימוקים אלה:

   1. נוכח השאלה הנדונה בהליך – חשד לזיופי מסמכים ולזיוף תואר – אין להתיר הגשת המסמך מבלי שעורך המסמך יבוא להעיד על תוכנו בבית הדין בנסיבות ספציפיות אלה.

   2. המסמך אינו תורם כלל לבירור העובדות במקרה הספציפי שבו צריך להכריע בהליך זה.

   3. שלב הראיות הסתיים, ואין להתיר הגשת מסמכים נוספים לאחר סיום ההוכחות, במיוחד עת לא ברור כלל כיצד נודע למבקש על קיומו של המסמך. כמו כן, המבקש לא ניצל במלואה את זכותו במסגרת גילוי ועיון במסמכים לפני שלב שמיעת העדויות בהליך.

      החלטה זו של בית הדין האזורי היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.