בר"ע 2853-06-15

לפניי בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 9.5.15 (הרשמת דניה דורי; ד"מ 35132-06-14) על פיו התקבלה תביעתו של המשיב לתשלום חלף הפרשה לגמל מכוח צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (להלן: "צו ההרחבה").

רקע וכללי

בבית דין קמא התבררה תביעתו של המשיב לחייב את המבקשת לשלם לו חלף הפרשה לגמל בגין תקופת עבודתו מינואר 2008 ועד לחודש ספטמבר 2012 מכוח צו ההרחבה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בשאלת תחולת צו ההרחבה, ובדבר הימנעותה של המבקשת מלהפריש הפרשות פנסיוניות, אלא המחלוקת נגעה בעיקר לשאלת גובה הפיצוי.

המשיב טען כי על יסוד הוראות צו ההרחבה, יש לפסוק לו פיצוי בגובה 6% מהשכר בגין חלף הפרשה לגמל, ואולם למבקשת הייתה פרשנות אחרת לצו. לשיטתה, משנדרשה להפריש הפרשות פנסיוניות בשיעור כולל של 12%, ללא הבחנה בין הפרשה לפיצויים לבין הפרשה לגמל ומשנקבע בצו ההרחבה שהפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני יבואו במקום פיצויי פיטורים, יש לקחת בחשבון את פיצויי הפיטורים ששולמו ולקזזם מסך הכספים שהיה עליה להפריש למשיב בקופת הפנסיה.

בית הדין קמא לא קיבל את הפרשנות שהציעה המבקשת לצו ההרחבה וקבעה כי צו ההרחבה מחייב את המעסיק להפריש 6% לגמל ו- 6% לפיצויי פיטורים. כפועל יוצא, בית הדין קמא חייב את המבקשת לשלם למשיב חלף הפרשה לפנסיה בגובה 6% על יסוד התחשיב של המשיב אשר לא נסתר על ידי המבקשת.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת היא מלינה כנגד פרשנותו של בית הדין קמא את צו ההרחבה, ועומדת על דעתה כי היה מקום לבצע קיזוז של פיצויי הפיטורים ששולמו על ידה למשיב. לטענת המבקשת, פסק הדין של בית הדין קמא מטיל עליה חובה לשלם למשיב תשלום כפול, הן חלף הפרשה פנסיונית והן פיצויי פיטורים.