בר"ע 2505-05-14 . ניתנה ביום 04 נובמבר 2014

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור גב' סמדר פלד ומר איציק כוחיי; ד"מ 60981-01-13) בו חוייבה המבקשת לשלם למשיבה, עובדת זרה ממולדובה, הפרשי שכר מינימום, הפרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת והפרש בגין פיצוי על אי תשלום דמי גמולים לקופת גמל, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.2.12 ועד לתשלום בפועל. כן חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט.

   המסגרת ופסק הדין מושא בקשת רשות הערעור

2. המשיבה (להלן – העובדת) הועסקה בטיפול במבקשת (להלן – המעסיקה), ילידת 1917 וניצולת שואה, מיום 28.12.09 ועד ליום 13.2.12. אין חולק כי העובדת הועסקה במשרה מלאה, כאשר שכרה בגין חלק מהמשרה שולם לה ישירות על ידי חברת סיעוד. לא היה חולק כי בתקופת העבודה המעסיקה לא נדרשה להשגחה צמודה והיתה בדעה צלולה.

3. בבית הדין האזורי נחלקו הצדדים בעיקרו של דבר בשתי סוגיות: הראשונה, השאלה האם שולם לעובדת מלוא שכר המינימום; השניה, נסיבות סיום העבודה – פיטורים או התפטרות.

4. שכר המינימום

   • העובדת טענה כי בכל תקופת עבודתה, המעסיקה השלימה לה את ההפרש שבין השכר שקיבלה מחברת הסיעוד לבין סכום של 3,300 ₪; סכום זה – 3,300 ש"ח, נמוך משכר המינימום, כפי שהתעדכן מעת לעת. לפיכך ביקשה העובדת השלמה לשכר המינימום (לאחר ניכוי הוצאות מותרות למגורים, הוצאות נילוות וביטוח רפואי). המעסיקה טענה מנגד כי לעובדת שולם מדי חודש בחודשו שכר העולה על שכר המינימום, שכן המעסיקה השלימה את השכר ששילמה חברת הסיעוד לסכומים העולים על שכר המינימום. הנה כי כן, הצדדים חלוקים בשאלה מה היו סכומי ההשלמה ששולמו לעובדת.