בר"ע 23699-06-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקובס; ס"ע 68433-03-16), לפיה נדחתה בקשת המבקשת להעביר את הדיון בתובענה שהגישו המבקשים, "מחמת חוסר סמכות מקומית", לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.

    

   הבקשה והמחלוקת

    

2. במוקד בקשת רשות הערעור עומדת פרשנותה של תקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) והיחס בינה לבין תקנה 5 לתקנות.

    

3. התובענה הוגשה על ידי תושבי הרשות הפלסטינית, אשר הועסקו במפעלה של המבקשת, חברה ישראלית שמשרדה הרשום ומפעלה, בו הועסקו העובדים, מצויים באזור יהודה ושומרון.

    

4. כידוע, סמכות השיפוט בתביעות עובדים כנגד מעסיקיהם, מסורה, במקרה הרגיל, ל"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (תקנה 3(א)(1) לתקנות; לענין האבחנה בין "מקום העבודה" למקום בו "בוצעה העבודה" ראו – ע"ע 9/143 אנטון נומיקוב – רשת בטחון (1993) בע"מ (24.3.09)).

    

5. עם זאת, מאחר שמקום העבודה וביצועה נמצאים מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה, אין חולק כי תקנה 3(א)(1) לתקנות אינה חלה ולגישת המבקשת חלה תקנה 3(א)(ב) לתקנות המסדירה את סוגית הסמכות המקומית בנסיבות אלה, הקובעת לאמור:

   "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו".