בר"ע 21383-12-14 המוסד לביטוח לאומי נ' ג'

השופטת נטע רות

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 3.11.14 (תיק ב"ל 26962-08-13; השופטת עידית איצקוביץ) אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.7.13 (להלן – הוועדה ולהלן - ההחלטה) בקובעו כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתפעל על פי ההנחיות שנקבעו בפסק דינו (להלן – הבקשה).

2.במסגרת ההחלטה קבעה הוועדה למשיב נכות בשיעור של 20% בגין מחלת ראות (סיליקוזיס) ממנה הוא סובל, על פי קביעתה, גם כתוצאה מחשיפה לאבק במהלך עבודתו. זאת תוך שהיא מייחסת 10% מן הנכות לעישון כבד בעברו של המשיב. לאחר הפעלת תקנה 15 נקבעו למשיב 15% נכות.

3.המשיב השיג על החלטת הוועדה בפני בית הדין האזורי. במסגרת פסק הדין של בית הדין האזורי נקבע, בין היתר, כי הוועדה לא קיימה את חובת ההנמקה ובלשונו:

"בענייננו לא קיימה הוועדה את חובת ההנמקה. לא מובן בכלל מפרוטוקול הוועדה מדוע היא ראתה לנכון לנכות 50% מהנכות בגין 'מצב קודם'; האם בהתאם לפסיקה, אלמלא הפגיעה בעבודה זו הנכות שהייתה נקבעת למערער; על איזה מסמכים רפואיים התבססה הוועדה בקביעתה ומדוע היא ראתה לנכון להורות על ניכוי לפי סעיף מותאם. בכך ישנו פגם משפטי המצדיק התערבותו של בית הדין."

4.במסגרת הבקשה נטען כי לא נפל פגם בהתנהלות הוועדה והנמקתה וכי אין מדובר בניכוי בגין מצב קודם אלא בייחוס אחוזי נכות לגורמי סיכון אשר קיימים אצל המשיב. עוד נטען כי בית הדין האזורי הפנה אומנם להלכה שנפסקה בעב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי (27.3.12 להלן – הלכת סואעד) אולם לא הנחה את הוועדה לפעול על פיה אלא על פי הנפסק בדב"ע נג/0-46 מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כ"ו 364). הלכה שאיננה רלוונטית למקרה בו סבורה הוועדה כי גורמי סיכון פעלו אצל הנפגע וכי נכותו נבעה גם מגורמי הסיכון וגם מעבודתו. אז יש מקום לקבוע, על פי הלכת סואעד, איזה חלק מן הנכות יש לייחס לעבודה ואיזה חלק לגורמי הסיכון.

בנוסף לבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בהליך בבית דין זה.

5.במסגרת תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע ציין המשיב כי הוא מסכים לעיכוב הביצוע ואף למתן רשות ערעור וכן ביקש כי יתקיים דיון בפני הרכב בערעור לגופו "תוך בחינת הלכת סואעד נ' המלל בכללותה" וזאת מאחר ולשיטתו "הלכת סואעד, גרמה לרעידת אדמה בתחום הביטחון הסוציאלי עד כדי פגיעה עצומה בזכויות הנפגעים במחלת מקצוע..." המשיב אף הפנה לבקשת רשות ערעור נוספת המתייחסת לסוגייה זו (בר"ע 5989-01-15 מרדכי בן דוד – המוסד לביטוח לאומי).

6.עיון בפסיקה מלמד כי הלכת סוואעד איננה ניצבת לבדה וכי בית דין זה שב וחזר עליה במספר הזדמנויות: כך בעב"ל 11333-09-13 דליה חרותי – המוסד לביטוח לאומי (5.3.15) וכך גם בבר"ע 25840-10-14 המוסד לביטוח לאומי – פנחס כהן (19.3.15( ולאחרונה גם בבר"ע 5989-01-15 מרדכי בן דוד – המוסד לביטוח לאומי (26.3.15). משכך נראה לכאורה כי ההנחיה המופיעה בפסק הדין המורה לוועדה להעריך את שיעור הנכות שהיה נקבע למשיב אלמלא הפגיעה בעבודה הינה מוטעית בנסיבות שבהן נדרשת הערכה איזה חלק מן הנכות יש לייחס לעבודה עקב גורמי סיכון.