בר"ע 1991-09-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק ב"ל 34356-12-10; השופט יצחק לובוצקי; החלטה מיום 7.7.14), בה נדחתה בקשתו של המבקש לזמן לעדות את ד"ר ישי אוסטפלד, המנהל הרפואי של המוסד לביטוח לאומי.

הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות הצדדים:

2.המבקש הגיש תביעה נגד החלטת הרופא המוסמך של המוסד לבדוק את המבקש מחדש מכוח תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

במהלך התנהלות התיק, הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה מפורטת לזימון עדים בה ביקש להורות על זימון מספר עובדים של המוסד. לאחר שנשמעה עדותו של המבקש קבע בית הדין האזורי בהחלטה מיום 14.10.13, כי יזומנו להעיד גב' מיכל בוקובזה (מנהלת מחלקת ועדות רפואיות בסניף רמלה) וד"ר סוקולסקי (מנהל הוועדות הרפואיות במשרד הראשי בירושלים).

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית דין זה על ההחלטה האמורה (בר"ע 33630-10-13), ובפסק דין מיום 24.11.13 (להלן גם פסק הדין הקודם) נקבע כי בנוסף לשני העדים הללו יזומנו גם ד"ר מרדכי אלון (שהורה לפקיד התביעות לזמן את המבקש לדיון מחדש) ומר מרדכי אוזמן (שעל פי הטענה שימש כמזכיר ועדה רפואית בעניינו של המבקש והוא הפקיד האחראי על הפעלת תקנה 37).

קודם לדיון ההוכחות אישר בית הדין האזורי כי במקום ד"ר סוקולסקי יעיד רופא המוסד ד"ר פרלמוטר, ובמקום גב' בוקובזה תעיד גב' ירדנה שלום, מנהלת אגף ועדות רפואיות. בנוסף ביקש המוסד להביא מטעמו לעדות את מר צבי כהן, מנהל אגף נפגעי עבודה, וד"ר בורובסקי מסניף יפו של המוסד.

3.ביום 7.7.14 התקיים דיון ההוכחות בבית הדין האזורי, בו העידה גב' גולדמן, מנהלת תחום נכות מעבודה במוסד. לאחר שנשמעה עדותה, הוסכם בין הצדדים כי עדותו של ד"ר סוקולסקי אינה רלוונטית עוד מאחר שהוא פרש לגמלאות, והתעוררה שאלה את מי יש לזמן לעדות במקומו, כאשר ב"כ המבקש עתר לזימונו של ד"ר אוסטפלד. בית הדין האזורי דחה את הבקשה וקבע:

"בית דין במהלך דיון רשאי גם לשנות מהחלטות ביניים שנתן. סבורני כי שמיעת 4 עדים, כאשר בתוכם שני העדים אותם חייב בית הדין הארצי לשמוע, הוא מעל ומעבר להכרעה בפלוגתא העומדת לדיון. לאור זאת לא יעידו לפני עוד, אלא שני העדים הנוספים שבשמם נקב בית הדין הארצי".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשת רשות הערעור נטען כי היה מקום לזמן את ד"ר אוסטפלד למתן עדות. על פי הטענה, ד"ר אוסטפלד הוא מחליפו בתפקיד של ד"ר סוקולסקי, שעדותו אושרה כבר בשלב מוקדם, וד"ר פרלמוטר הוא רופא מוסד שעובד בסניף מסוים. לטענת המבקש, יש צורך ענייני בעדותו של ד"ר אוסטפלד משום שהוא המנהל הרפואי הנוכחי של המוסד שאחראי על קביעת הקריטריונים להפעלת תקנה 37 והוא זה שבאפשרותו לשפוך אור על מדיניות המוסד בעניין.

5.ב"כ המוסד טוענת בתגובה כי אין מקום להזמין את ד"ר אוסטפלד כיוון שהוא התמנה לשמש כמנהל הייעוץ הרפואי לפני חודשים ספורים ואינו מכיר את נושא הפעלת תקנה 37 על בוריו. נטען כי בפועל הוסמך ד"ר פרלמוטר לטפל בנושא והוא מכיר אותו על כל היבטיו ומורכבויותיו, ולכן מתבקש להורות על שמיעת עדויותיהם של ד"ר אלון וד"ר פרלמוטר.

אשר להכרעתי:

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המוסד הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

7.החלטה בדבר זימון עדים, הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות, כגון החלטה בנושא האמור. לאור החומר שהונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור.