בר"ע 14988-05-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 14.4.16 (סע"ש 33504-03-14, 36788-03-14, 36744-03-14; השופטת עידית איצקוביץ' ונציגות הציבור גב' דבורה פינקלשטיין וגב' צביה דגני), במסגרתה חויבו המבקשות בהוצאות משפט בסך של 12,000 ₪ בגין דחיית דיון ההוכחות בתיק.

2.המבקשת 3 היא מעצבת שמלות כלה וערב ובעלת המניות היחידה במבקשת 2. שלוש המשיבות, תופרות במקצוען, עבדו במבקשת 1, המצויה בשליטת המבקשת 2, מאז הוקמה בשנת 2007, ולפני כן עבדו בחברות אחרות המצויות בבעלות המבקשת 3. המשיבות התפטרו בחודש ינואר 2013, לטענתן בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. בתביעה שהוגשה על ידי המשיבות כנגד שלוש המבקשות הן עותרות לקבלת הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש וזכויות סוציאליות.

3.ביום 26.5.15 נערך דיון קדם משפט בתיק, בו נקבעו מועדים להגשת תצהירי הצדדים וכן מועד לדיון הוכחות, שנקבע ליום 14.4.16. לטענת המבקשות, גילו כחודש לפני מועד הדיון כי טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי באת כוחן דאז; משביררו עמה מדוע לא הוגשו התצהירים, הודיעה להן על התפטרותה המיידית מייצוגן; בית הדין האזורי קיבל את הודעת ההתפטרות תוך שהודיע כי לא תתאפשר דחייה של מועד הדיון; המבקשות גילו כי באת כוחן דאז הגישה שלוש בקשות להארכת מועד להגשת התצהירים מנימוקים הקשורים במשרדה; בית הדין דחה את בקשתן לדחות את דיון ההוכחות בנסיבות שנוצרו ובקשה נוספת שהגיש עו"ד מטעמן תוך שקבע, בין השאר, כי "יש יותר מ-3 שבועות עד הדיון, כך שניתן לקבל ייצוג אחר ולהגיש תצהירים מטעם הנתבעת. עניינים בין עו"ד לבין לקוח אינם מצדיקים דחיית מועד הדיון"; שבעה ימים בלבד לפני מועד הדיון מצאו לעצמן ייצוג משפטי חדש, ובבוקר הדיון הוגשו תצהיריהן.

4.לנוכח הגשת התצהירים ביום הדיון, קבע בית הדין כי "על מנת לאפשר לנתבעות לקבל את יומן בבית הדין, אנו דוחות את הדיון, תוך חיוב בהוצאות משפט על מנת לפצות את הנזק שנגרם לתובעות כתוצאה מהתארכות ההליכים והדיון של היום... על הנתבעות לשלם לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. סכום שישולם עד ליום 1.9.2016 ללא קשר לתוצאות המשפט".

מכאן הבקשה שלפני.

5.המבקשות מלינות על סכום ההוצאות שנפסק לחובתן, וטוענות כי בית הדין התעלם מכך שהתפטרותה של באת כוחן הקודמת נעשתה "מהיום למחר" והעמידה אותן בפני שוקת שבורה; התיר את ההתפטרות, מבלי שביקש את תגובתן ומבלי שווידא כי תוכלנה לעמוד בלוח הזמנים שקבע; והסכום שנפסק בלתי סביר וחורג משמעותית מהסכומים שנפסקים כרגיל במצבים דומים.

בהחלטתי מיום 17.7.16 נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסדר מוסכם בשאלת ההוצאות, אך המשיבות לא נתנו לו הסכמה והדגישו את נסיבות המקרה שהצדיקו לטעמן את סכום ההוצאות שנפסק וכי למעשה מדובר בסך של 4,000 ₪ בלבד לכל אחת מהן.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על טעמיה ונספחיה, ולא בלי היסוס, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקשות אכן חויבו בהוצאות בסכום גבוה. עם זאת, סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 קובע כי תינתן רשות ערעור על החלטה אחרת "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה שלפניי, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקשות נזק של ממש שאינו בר תיקון, ולכן שוכנעתי כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור בעניין זה בלבד בשלב זה של ההליך (וראו בקשר לכך גם את סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, אשר קובע כי כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט... למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו"; הצו אמנם אינו חל במערכת בתי הדין לעבודה, אך הוראתו משקפת – לפחות בקשר לסוג זה של החלטות – את המצב הנוהג).

המבקשות רשאיות לבקש מבית הדין האזורי כי בפסיקת ההוצאות בהמשך ההליך יביא בחשבון את חיובן הגבוה בהוצאות כמפורט לעיל. בנוסף, במידת הצורך תעמוד למבקשות האפשרות לערער על חיובן בהוצאות וגובה ההוצאות במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיוגש.