בר נור ואח' נ' מוקה ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד על רקע שירותים משפטיים שהעניק התובע לנתבע בתביעה שהוגשה נגד חברת ביטוח.

בהסכם שכר טרחה נקבע כי הוצאות שיפסוק בית המשפט יהוו חלק משכר טרחת עורך הדין. בפועל נכרת הסדר פשרה ובמסגרתו הוסכם עם חברת הביטוח כי חלק מהסכום שישולם יחושב כהוצאות ושכר טרחת עורך דין. האם גם במצב זה מהווה אותו רכיב בהסדר הפשרה חלק משכר טרחת עורך הדין?

הסדר הפשרה שנכרת עם חברת הביטוח כולל אפשרות לתשלום תגמולים עתידיים חודשיים לנתבע, אפשרות שאכן התממשה ולנתבע משולמת קצבה חודשית. האם זכאי עורך הדין לשכר טרחה המחושב גם ביחס לתשלומים אלו?

אלו עיקר המחלוקות העומדות להכרעה בתיק זה.

העובדות הרלוונטיות

התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבע הינו יליד 1950 ובמסגרת עבודתו בוטח בחברת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הפניקס") בביטוח אשר כלל ביטוח חיים וביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

בתחילת 2006 פוטר הנתבע מעבודתו וכחודש לאחר מכן, במרץ 2006, לקה הנתבע בליבו ונזקק לטיפולים רפואיים. הנתבע סבר שבמצב זה חייבת חברת הפניקס לשלם לו תגמולים על בסיס פוליסת הביטוח שהייתה לו ובגין אובדן כושר עבודה ונכות, ברם פניית הנתבע לחברת הפניקס בתביעה לקבלת תגמולי הביטוח נדחתה. בעקבות זאת פנה הנתבע לתובע במהלך ינואר 2007 ובקש לשכור את שירותיו להגשת תביעה נגד חברת הפניקס.

ביום 29.1.07 נכרת בין התובע לבין הנתבע הסכם שכר טרחה המסדיר את זכויות והתחייבויות הצדדים בקשר עם ייצוג הנתבע על ידי התובע (להלן: "הסכם השכ"ט"). בהסכם השכ"ט נקבע, בין היתר, כי התובע ייצג את הנתבע בתביעה נגד חברת הפניקס וכי שכר הטרחה שישולם לתובע יעמוד על "13% + מע"מ מהתקבולים שיתקבלו מחב' הביטוח". עוד נקבע בהסכם השכ"ט כי "הוצאות משפט ו/או כל תשלום שייפסק ע"י ביהמ"ש כשכ"ט, יהווה שכ"ט נוסף על המוסכם דלעיל".

ביום 29.1.07 שלח התובע בשם הנתבע מכתב דרישה לחברת הפניקס ומספר חודשים לאחר מכן, ביום 7.10.07, הגיש התובע בשם הנתבע תביעה נגד חברת הפניקס (ת.א. 57388/07 בבימ"ש השלום בת"א). בעקבות הגשת התביעה התקיים הליך גישור וביום 10.9.08 נכרת בין התובע לחברת הפניקס הסכם פשרה ליישוב המחלוקות ביניהם (להלן: "הסכם הפשרה").

בהסכם הפשרה נקבע כי חברת הפניקס תשלם לנתבע סך של 200,000 ₪ בגין אובדן כושר עבודה וכן גם סך של 57,750 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי החל מחדש אוקטובר 2008 רשאי הנתבע להוכיח אם הוא עדיין במצב של אובדן כושר עבודה ואם יעשה כן ישולמו לו בגין זאת תגמולים נוספים בהתאם לפוליסת הביטוח.

כל התשלומים להם התחייבה חברת הפניקס שולמו, כאשר 200,000 ₪ מועברים במישרין לנתבע ואילו 57,750 ₪ מועברים במישרין לחשבון התובע. במהלך ינואר 2009 פנה התובע בשם הנתבע לחברת הפניקס בדרישה לקבלת קצבה חודשית בגין אובדן כושר העבודה של הנתבע, חברת הפניקס נעתרה לבקשה, והחל מאוקטובר 2008 היא משלמת קצבה חודשית לנתבע.

כאמור, בעקבות חתימת הסכם הפשרה הועבר לתובע סך של 57,750 ₪, סכום שהתחייבה חברת הפניקס בהסכם הפשרה לשלם בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בנוסף, הועבר לתובע סך של 3,866.11 ₪ כהחזר אגרת בית משפט ששלם הנתבע. דרישת התובע מהנתבע לתשלום כספים בגין שכר טרחתו נדחתה וכך הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים והראיות

לטענת התובע, משקבל הנתבע סך של 200,000 ₪ מחברת הפניקס כאמור בהסכם הפשרה, חייב הנתבע בתשלום שכר טרחה בשיעור 13% + מע"מ מסכום זה, בסך כולל של 30,160 ₪.

עוד טוען התובע כי מאחר והנתבע מוסיף ומקבל תשלומים חודשיים מחברת הפניקס, חייב הנתבע בתשלום שכר טרחת התובע בשיעור 13% + מע"מ גם מתוך התגמולים החדשיים הללו. התובע טוען כי בתקופה שמיום 1.10.08 ועד הגשת התביעה שלמה חברת הפניקס לנתבע סך כולל של 365,209 ₪ ומסכום זה על הנתבע לשלם לו שכר טרחה בסך של 55,073.60 ₪ וכן שיש להצהיר על זכותו לקבל 13% מהסכומים שישולמו לנתבע עד 13.4.2017, יום הולדתו ה- 67 של הנתבע.

לטענת הנתבע, התביעה חסרת בסיס, התובע מתנהג בחוסר תום לב, ולא זו בלבד שלא מגיעים כספים לתובע, התובע הוא זה שחייב כספים לנתבע, שלכן גם הוגשה תביעה שכנגד.

לפי גרסת הנתבע, כאשר הודיע לו התובע על ההסדר המתגבש כפשרה מול חברת הפניקס, התנגד הנתבע לכך שחלק ניכר מהכספים שתשלם הפניקס, 57,750 ₪ מסכום כולל של 257,750 ₪, יוגדר כשכר טרחה שכן קביעה זו נעשית על חשבונו של הנתבע. עוד טוען הנתבע שאת תחשיב הסכומים המגיעים כשכר טרחה יש לבסס על התגמול שיינתן לנתבע בסכומי נטו וכן הוא טוען שממילא אין לתובע זכות לשכר טרחה בגין התגמולים החדשיים שמשלמת חברת הפניקס שכן עניין זה הוצא במפורש מתחום הסכם שכר הטרחה.

לטענות אלו מוסיף הנתבע טענה לתשלום כספים "במזומן" לתובע על חשבון שכר הטרחה בסך כולל של 13,052 ₪ (נכון למועד התביעה שכנגד) וכן טענה לאובדן המחאה שנשלחה מחברת הפניקס בסך של 1,500 ₪.

בסך הכל, לפי תחשיבי הנתבע, חייב התובע להשיב לו סך של 82,828 ₪ ובגין זאת הוגשה התביעה שכנגד.