בר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 31.5.10 גזר בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו (כבו' השופט ש. איזקסון) את דינו של המערער בעקבות הרשעתו בשל גרימת תאונה ביום 3.5.09, תאונה בה נפגעה, בשל התנהגות ונהיגת המערער, עוברת דרך במעבר חציה, ילידת 1922.

העבירה בה הורשע נהיגה בקלות ראש על פי סעיפים 62(2) 38(2) לפקודת התעבורה.

בית המשפט בגזר דינו הטיל על המערער 180 ימי פסילה לריצוי בפועל, תוך שהוא חופף פסילה מותנית שהפעיל, פסילה מותנית ותו לא.

בסעיף 4 לגזר דינו פירט בית משפט קמא נסיבות אישיות של המערער, אשר הביאו אותו להטיל "עונש הפסילה שאני מטיל על הנאשם, יהיה באופן יוצא מן הכלל מתחשב ולא חמור... ". לא בא כח התביעה, לא ב"כ המערער לבית משפט קמא ציינו בפניו שהמערער היה פסול מינהלית מלנהוג ולכן בית משפט קמא לא התייחס לשאלת תקופת הפסילה שריצה המשיב קודם לכן בגזר דינו. רק ביום 6.7.10 פנה בא כוחו של המערער לבית משפט קמא בבקשה לקיזוז ימי הפסילה המינהלית, 60 ימי פסילה מינהלית אותם ריצה המערער עובר לתאונה.

המדינה בתגובתה לבקשה זאת התנגדה באומרה, שמדובר בנאשם עם עבר תעבורתי מכביד, כי עמדת התביעה היתה לפסילה ארוכה ושבית המשפט קמא באופן יוצא מן הכלל הטיל עונש מתחשב ולא חמור.

על כך באה החלטתו בכתב של בית משפט קמא ביום 7.9.10 "אם לא נאמר אחרת בגזר הדין במועד נתינתו אין מקום לקיזוז המבוקש. הבקשה נדחית".

טוען המערער בערעורו, שהנורמה היא שיש לקזז תקופת פסילה מינהלית מפסילה בפועל שמטיל בית משפט, כפי שהנורמה היא לחשב בגזר דין תקופת מעצר כתקופת מאסר.

נכון שהנוהג הוא שעל דרך הכלל בתי המשפט מחשבים בתקופת מאסר תקופת מעצר, וכך נוהגים בתי המשפט לתעבורה גם כאשר עסקינן בתקופות פסילה שריצו בפועל טרם גזר הדין. אין מדובר לא בהוראת דין ובוודאי שאין מדובר ב"נורמה", או בהלכה מחייבת.

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.9.10 דן בענין בנפרד וקבע את שקבע ולא ניתן לומר שקביעתו זו מוטעית היא. אבל, עיון בגזר דינו של בית משפט קמא מביא למסקנה שלו הוצגה בפניו הנסיבה שהמשיב ריצה תקופת פסילה מינהלית, לא היה מתעלם ממנה, או היה מציין כי הוא בפירוש מתעלם ממנה. משכך לא עשה, ומחמת הספק, אקבל את הערעור ואורה כי 60 ימי הפסילה המינהלית אותם ריצה המערער – ינוכו מתקופת הפסילה, ששת החודשים שהטיל בית משפט קמא.

ניתן והודע היום כ"ה כסלו תשע"א, 02/12/2010 במעמד הנ"ל.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: אורלי בן-שלום