בר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. הוועדה הרפואית לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית בהחלטתה מיום 26.12.12 דחתה את עררו של המערער והשאירה על כנה את ההחלטה לפיה המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.

2.הוועדה התכנסה מכח פסק הדין שניתן בתיק ב"ל 24916-06-12 מיום 12.11.12 בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר על מנת שהועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 בו ציינה כי "שיקומו של המערער לווה בקשיים רבים עקב המרכיב האישיותי- נפשי. על אף שהנכות רק 10%- היה דומיננטי. לדעתי, יש לראותו בצוות המקרה הוא מורכב.

3.לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לדו"חות שהוגשו לה על ידי פקידת השיקום שציינה כי המקרה הוא מקרה חריג.

המערער הוסיף וטען כי וועדה מאוחרת יותר אשר התכנסה לדון בעניינו בתום הזמניות קבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 65%, על אף שלא חל כל שינוי במצבו מאז הוועדה מושא הערעור ועד לוועדה שקבעה דרגת אי כושר יציבה בשיעור 65%. בנסיבות הענין, המערער טוען כי יש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

4.לטענת ב"כ המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה, התייחסה להמלצת פקידת השיקום ולאחוזי הנכות הנפשיים שנקבעו למערער, ציינה את פרוטוקול דיון בצוות שנערך למערער ביום 1.11.11 ומשכך לטענת ב"כ המשיב לא עולה על טעות משפטית בהחלטתה ועל כן, יש לדחות את הערעור.

5.הוועדה שמעה את המערער ורשמה את תלונותיו:

"הייתי בבית דין לעבודה ולכן אני פה. ההתייחסות של ביטוח לאומי היתה מזלזלת בהחלטתה. ביקשתי מכבוד הועדה לקבוע מה מצבי רק לאחר הניתוח. לצערי מצבי לא משתפר אלא מחמיר. אני לוקח כדורים נרקוטים במשך היום. האם ראיתם פעם נרקומן מנהל? ההחלטה שלכם פוגעת במשפחה שלי ובנפש שלי.

הייתי בשיקום מקצועי של ביטוח לאומי ויש חוות דעת של עובדת שיקום. באמצע השיקום עברתי צנתור. יש לי אחריות פרנסה כלפי המשפחה שלי. מבקש לקבל את מה שהלך לי לאיבוד בגלל ההחלטה של הועדה הקודמת. כיום עובד אבל מתכוון לעזוב את העבודה. לוקח כדורים שמטשטשים אותי. המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לחיות על חשבון אחרים, יש לי חובות ואני נחשב לפושט רגל".

6.בפרק דיוני הועדה ונימוקיה קבעה הועדה:

"חברי הועדה עיינו בפסק הדין מתאריך 12.11.12 המבקש מהועדה להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לדו"ח עובדת השיקום מ- 26.10.11, להתייחס לטענות התובע ולמצבו הנפשי.

חברי הועדה שוחחו עם התובע וכן עיינו בקפידה בדו"ח עובדת השיקום מיום 26.10.11.

לפי הדו"ח עולה כי מדובר באדם שתהליך שיקומו לווה בקשיים רבים, עקב המרכיב האישיותי נפשי שהיה דומיננטי, למרות שנקבעו בגין ליקוי זה 10% נכות בלבד.

עובדת השיקום ביקשה לדון בעניינו בצוות משום שהמקרה הינו מורכב ואכן עיינה הועדה בדו"ח צוות מיום 1.11.11 ולפיו נמצא התובע כבעל כושר עבודה מלא ותביעתו נדחתה.

הועדה שבה ומדגישה כי מבחינה פסיכיאטרית נקבעו לתובע בעבר 10% נכות בלבד, כאשר התובנה והשיפוט היו תקינים, ללא הפרעות בתפיסה.

לאור האמור לעיל הועדה שבה ודוחה את הערר".

7.בדו"ח הצוות מיום 1.11.11 אליו מפנה הועדה נרשם:

"מדובר בתובע הנבדק בתום זמניות.

התובע אינו עובד מ- 2006- לטענתו עקב בעיות לבביות. סובל מקשיי הסתגלות, מ.א. אוטם בלב, מ.א. ניתוח צווארי+מיאלופטיה צווארית. עפ"י המלצת האורטופד התובע מסוגל לעבוד מלא ללא הרמת משאות כבדים., עמידה וללא הליכה מאומצת. תלונתו העיקרית הנימול בידיים יש לציין שהאורטופד קבע שמצבו לאחר הניתוח הינו 20% עם המלצה לעבודה מלאה ולכן קובע הצוות שהתובע אינו איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר ותביעתו נדחית".

8.בהתאם לפסק הדין הוועדה התבקשה להתייחס באופן ענייני ומנומק למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 בו ציינה, כאמור, כי שיקומו של המערער לווה בקשיים רבים עקב המרכיב האישיותי- נפשי למרות שבגין ליקוי זה נקבעו למערער 10% נכות בלבד.