בר"ם 6372/15 ואח'

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בת"צ 45401-10-11 מיום 5.7.2015. 

השופט ע' פוגלמן:

 בשנת 2009 הופחתה משכרם של עובדי המגזר הציבורי מחצית מדמי ההבראה כחלק מתכנית חירום כלכלית. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) נעתר לבקשה לאשר תובענה ייצוגית שבה נדרשה המדינה להשיב – בהתאם להערכות התובעים – כ-600 מיליון ש"ח מדמי ההבראה המופחתים, וזאת בשל כך שהמדינה לא פעלה להקים קרן לסיוע לעסקים במצוקה שהייתה עתידה לעשות שימוש בכספים אלה. על כך הבקשה שלפנינו.

רקע כללי – המשבר הכלכלי, הפחתת קצובת ההבראה וקרן הסיוע

1. בשנת 2008 פרץ בארצות הברית משבר כלכלי חריף שנתן אותותיו גם במשק הישראלי. נרשמה האטה עקבית בצמיחה והתכווצות של התוצר העסקי; מצוקת אשראי; וקושי בפעילות של חברות במגזר העסקי. עלייה נרשמה בשיעור הבלתי מועסקים; הביקוש ליצוא ירד בצורה חדה, וכמוהו ההשקעה הגולמית (אליעזר שוורץ ועמי צדיק המשבר הכלכלי העולמי, השלכותיו על כלכלת ישראל והיערכות הממשלה אליו (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2009); בנק ישראל דין וחשבון פרק א (2008)). בצל המשבר התכנס פורום "שולחן עגול" (להלן גם: הפורום) – פורום מייעץ לממשלת ישראל בדבר המדיניות החברתית-כלכלית הרצויה בהשתתפות נציגי הממשלה, המעסיקים והסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) – אשר גיבש שורת צעדים שתכליתה שילוב כוחות בין הגורמים העיקריים במשק לשם יצירת תנאים לצמיחה מחודשת וחיזוק הכלכלה בישראל. בין יתר ההבנות, הוסכם בפורום שלצורך פינוי מקורות בתקציב המדינה ולשם תמיכה בתכנית הכלכלית, תופחת קצובת ההבראה המשולמת לעובדי המגזר הציבורי ב-50% בשנים 2010-2009 (להלן: הסיכום). בשלב מאוחר יותר הוחלט להסתפק בהפחתה בשנת 2009 ולבטל את ההפחתה שתוכננה לשנת 2010 (ראו דברי הסבר להצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט-2009, ה"ח הממשלה 432 (להלן גם: דברי ההסבר). דמי ההבראה המופחתים יכונו לפי הצורך הכספים המופחתים).

2. המונח "קצובת הבראה" מתייחס לדמי הבראה המגלמים השתתפות של המעביד בהוצאות הבראה ונופש של העובד. כעולה מתגובת המדינה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בבית המשפט לעניינים מינהליים, במגזר הציבורי דמי ההבראה משולמים בדרך כלל אחת לשנה, לרוב במסגרת משכורת יוני המשולמת ביום הראשון לחודש יולי. עובדי המגזר הפרטי זכאים לדמי הבראה מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים וצווי הרחבה המחילים את ההסכם על כלל העובדים במשק. שיעור דמי ההבראה שונה בין המגזרים: בעוד שבמגזר הציבורי עמד מחיר יום הבראה בשנת 2009 אצל מרבית המעסיקים על סך של 383 ש"ח, במגזר הפרטי זה עמד על סך של 340 ש"ח. קצובת דמי ההבראה נקבעת בהתאם לשנות הוותק של העובד. ככל שהעובד צבר ותק רב יותר, כך קצובת ההבראה שלה הוא זכאי גבוהה יותר. גם כאן קיים הבדל בין המגזר הפרטי לבין המגזר הציבורי, לטובת האחרונים: עובד המגזר הפרטי אשר השלים שנת ותק אחת זכאי בדרך כלל ל-5 ימי הבראה, ואילו עובד המגזר הציבורי בעל אותו ותק זכאי ל-7 עד 9 ימי הבראה.

3. כאמור, לפי הסיכום הייתה עתידה קצובת ההבראה המשולמת לעובדי המגזר הציבורי להיות מופחתת ב-50% בשנים 2010-2009. בהמשך לסיכום זה, ובתום משא ומתן שהתנהל בין המדינה לבין ההסתדרות, נחתם ביום 16.6.2009 הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה ובין מעסיקים בשירות הציבורי וההסתדרות (להלן: ההסכם הקיבוצי הראשון) בדבר הפחתת דמי הבראה בשנים 2010-2009. בסמוך לכך התקבל בכנסת החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט-2009 (להלן: החוק לתשלום חלקי), אשר קבע כי דמי ההבראה המופחתים (מכוח החוק או מכוח הסכם קיבוצי), מופחתים לצמיתות ולא ישולמו אף בעתיד (סעיף 9 לחוק לתשלום חלקי). המעבידים שעליהם הוחל החוק פורטו בסעיף 2 לו, ואלה הם: