בר"ם 4343/16 - א', עמותת אחווה למען הקשיש נ' עיריית נצרת

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 25.5.2016 (עת"ם 36213-05-16, השופט א' קולה), וכן בקשה למתן סעד זמני שהוגשה לצדה. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה מינהלית שהגישה המבקשת.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשת היא עמותה המפעילה זה שנים רבות מרכז יום לקשיש בעיר נצרת, וכן מפעילה בה במשך מספר שנים פרויקט של "קהילה תומכת קשישים" (להלן: הפרויקטים). פעילותה של המבקשת התבססה על הסכמים שנערכו בינה לבין המשיבה, עיריית נצרת (להלן: העירייה), והוארכו מעת לעת עד ליום 31.12.2015. בחודש ספטמבר 2015 העירייה הודיעה למבקשת על הפסקת פעילותה עמה, בשל רצונה להפעיל את הפרויקטים בעצמה. החלטה זו הובילה להגשת מספר עתירות מינהליות של המבקשת (שנדונו כולן בפני השופט קולה), כמפורט להלן.

3. בעקבות החלטתה המקורית של העירייה הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי (עת"ם 42299-11-15). בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי החלטתה של העירייה תבוטל וכי ייערך למבקשת שימוע. עוד נקבע כי אם גם בעקבות השימוע יוחלט על הפסקת פעילותה של המבקשת, זו לא תופסק לפני יום 15.4.2016, והמבקשת תהיה רשאית להגיש עתירה מינהלית נגד החלטה זו. בהמשך לכך, ולאחר בירור שנערך במוסד לביטוח לאומי בנוגע להתנהלותה של המבקשת, החליטה העירייה על הפסקת פעילותה.

4. לנוכח ההחלטה האמורה המבקשת הגישה עתירה מינהלית נוספת, ובה טענה, בין היתר, כי לא נערך לה שימוע כנדרש (עת"ם 13099-04-16). גם בעתירה מינהלית זו ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, ונקבע בו כי העירייה תפעל לעריכת שימוע למבקשת תוך 30 יום, וכי אם יוחלט על הפסקת פעילותה היא תהיה רשאית לעתור בעניין. לאחר שניתן פסק הדין כאמור החליטה העירייה, לשיטתה לאחר עריכת שימוע, על הפסקת פעילותה של המבקשת החל מיום 23.5.2016.

5. העתירה שברקע הבקשה שבפני היא עתירה נוספת בשרשרת התדיינות זו.

6. בתום הדיון בבקשה למתן צו ביניים, שנערך ביום 22.5.2016, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ביניים זמני עד ליום 2.6.2016 לצורך מתן החלטה בבקשה. בהמשך לכך, בהחלטה מושא הבקשה דנן בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים. בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובתו של מי מהצדדים, וכי דומה שסיכויי העתירה אינם גבוהים.

7. באשר למאזן הנוחות נקבע כי אמנם ייתכן שהמבקשת תיאלץ לפטר חלק מעובדיה ועלול להיגרם לה נזק כספי, אולם היא לא הצביעה על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לה, ומכל מקום מדובר לכל היותר בנזק כספי זמני. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אי מתן הצו לא יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכי אין למבקשת זכות להמשיך ולהפעיל את הפרויקטים לעד. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה צפוי להיגרם לקשישים המטופלים על-ידה נזק בלתי הפיך, בקבעו כי טענה זו נטענה בעלמא, מה גם שבכל מקרה אין מדובר בסגירת הפרויקטים אלא בהעברתם להפעלתה של העירייה. עוד קבע בית המשפט המחוזי בהקשר זה כי לכאורה יש לעירייה טענות כבדות משקל נגד התנהלותה של המבקשת, ועל כן לא ברור בשלב זה מהי טובתם של הקשישים.

8. ביחס לסיכויי העתירה נקבע, בין היתר, כי אין ממש בטענותיה של המבקשת כלפי התנהלותה של העירייה בכל הנוגע לשימוע שערכה לה, וכי העירייה ערכה דיון מקצועי וענייני בטענותיה של המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי התרשם שמרבית טיעוניה של המבקשת עסקו ב"ניגוח פוליטי" ולא נגעו לגופם של דברים.