בר ואח' נ' יקיר כהן ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין הפרת חוזה שנערך בין הצדדים בחודש יולי 2010.

2.התובע (שהוא הנתבע שכנגד) הנו בעל מתפרה. הנתבעת (שהיא התובעת שכנגד) הינה מעצבת בגדי תינוקות וילדים.

3.ביום 14.7.10, חתמו הצדדים על הסכם לביצוע עבודות תפירה, גזירה והכנת אביזרים משלימים של פריטי לבוש שהוכנו על ידי הנתבעת, לצורך שיווקם ומכירתם לבתי עסק שעמם עבדה הנתבעת.

4.הנתבעת הזמינה מהתובע מכנסים לילדים מדגם "שרוואל" בצבעים שונים ובמידות שונות. על פי ההסכם, התחייבה לספק לתובע בדים מהסוג ובכמות הנדרשת לצורך ביצוע העבודה, מפרט טכני של הדגמים, וכן פריטי לבוש שנעשו על פי הדגם. התובע, מצדו, התחייב לספק את הסחורה, בתוך 14 ימים ממועד אישור דוגמת התפירה על ידי הנתבעת.

5.לטענת התובע, במעמד החתימה על ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם לו סכום של 7,980 ₪, בתוספת מע"מ, עבור עבודתו, אך שילמה לו רק חלק מהסכום, תוך שהיא מסרבת לשלם לו את היתרה בסך 5,756 ₪.

6.התובע אישר, כי העבודה אכן התעכבה אצלו במשך שבועות אחדים, אך זאת, לטענתו, בשל התנהגות בלתי סבירה של הנתבעת. לטענתו, הנתבעת טעתה בהכנת המפרט הטכני של הדגמים, איחרה במסירת הדגמים שעל פיהם צריך היה לבצע את עבודתו, כאשר גם הדגמים שהעבירה לו היו שגויים ונתפרו בצורה רשלנית ולא מדויקת.

7.מנגד, טוענת הנתבעת, כי היא מסרה לתובע את המפרט הטכני של הדגמים במועד החתימה על ההסכם, וביום 25.7.10 הודיעה לו את הפרטים הנוספים שנצרכו להשלמת העבודה, וסיכמה עמו כי הסחורה תסופק לה עד ליום 7.8.10. לדבריה, היא הדגישה מספר פעמים באזני התובע כי היא רואה חשיבות רבה בסיום העבודה במועד, מן הטעם שהתחייבה לספק את הסחורה למספר חנויות לפני החגים, ובשל פוטנציאל הרווח הגבוה שמתקיים דוקא בתקופה זו.

לטענתה, התובע איחר במסירת הסחורה, ושלח לה דגמים שנתפרו בניגוד להוראות המפורשות במפרט הטכני ובניגוד להוראות שמסרה לו בעל פה. לפיכך, היא נאלצה להחזיר את הדגמים לתובע לביצוע תיקונים, והתובע נתן את הבטחתו לה כי יסיים את העבודה בתום מספר ימים. ואולם, לטענתה, גם הפעם לא עמד התובע בהבטחתו. ביום 18.8.10 שלח לה התובע רק חלק מהסחורה, שהיתה ברובה פגומה ונתפרה בניגוד להוראותיה המפורשות. במצב הדברים הזה, לא ניתן היה לשווקה לחנויות. כתוצאה מכך, הפסידה, לטענתה, את הכספים הצפויים ממכירת הסחורה.

לטענת הנתבעת, היא החזירה את הסחורה לתובע לצורך ביצוע תיקונים נוספים. במהלך הימים שלאחר מכן התובע התחמק ממנה ולא ענה לפניותיה. ביום 2.9.10 העביר לה סחורה, שהיתה פגומה וניכר כי העבודה על הבגדים היתה רשלנית, לשון המעטה.

8. בתביעה שכנגד מבקשת הנתבעת לחייב את התובע בפיצויים בגין הפרת החוזה ובהשבת כספים בסך כולל של 27,790 ₪.

9.ביום 25.7.11, שמעתי את הצדדים ואת כל טענותיהם, ובסיום הדיון הם הסמיכו את בית המשפט לפסוק בסכסוך ביניהם על דרך הפשרה. לאחר שנתתי את דעתי על טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו במסגרת כתבי הטענות והדיון, החלטתי לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. יסודו של הסכסוך בין הצדדים הוא ההסכם ביניהם, אשר נעשה באופן רשלני ובלתי שלם. בהמשך לכך כל אחד מן הצדדים תרם תרומה משמעותית לכשלון העיסקה ולסיכול האפשרות לקיומה באופן משביע רצון. הטענות ההדדיות של הצדדים רק מוכיחות כי לכל אחד מהם היתה תרומה שווה באי ביצוע ההדכם . הנזקים הנטענים על ידי הצדדים לא הוכחו במידה המאפשרת הסתמכות של בית המשפט וקביעת ממצאים ברורים. בנסיבות אלה נראה כי התוצאה הצודקת בנסיבות הענין היא כי התביעות ההדדיות תידחנה וכך אני קובעת.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהיעדר הצדדים.