בקשה לקיום צוואה בעל פה

בפני בקשת המבקשת לקיום צוואה בעל פה של המנוחה פ' ק' ז"ל, אשר נפטרה ביום 24.3.04.

א.         רקע עובדתי

1.         המנוחה, הגב' פ' ק' ז"ל (להלן: "המנוחה") נפטרה ביום 24.3.04, לאחר שהיא עברה ניתוח ואושפזה בבית חולים למשך כחצי שנה בטרם פטירתה.

2.         למנוחה לא היו ילדים ואולם המבקשת, שהיא אחיינית שלה, גדלה בביתה מעת שהיתה ילדה קטנה ואין מחלוקת כי היא היתה קרובה אליה מאוד.

3.         המבקשת ראתה את המנוחה כאימה המאמצת והיא אף צירפה לתצהירה את ההזמנה לחתונתה, שבה מתחת לכיתוב של הורי הכלה "מ' וב' ס' " מצוין בסוגריים גם שמה של המנוחה. כמו כן, בכמה מהתרשומות שנערכו בבית החולים שבו אושפזה המנוחה, צוינה המבקשת כביתה.  

4.         ביום 12.11.08, כארבע וחצי שנים לאחר פטירת המנוחה, הגישה המבקשת את בקשתה לקיום צוואה בעל פה של המנוחה.

5.         לבקשה צורפו תצהירים כמעט זהים של שלושה עדים לצוואה אשר הצהירו כי: "המנוחה בעודה על ערש דווי בבית החולים, השמיעה בפני כל הסובבים אותה, ובהם גם בפני, כי היא מורישה את כל רכושה לר' ". ר' - הוא כינויה של המבקשת.

6.         למנוחה היו חמישה אחים ואחיות כאשר רק אימה של המבקשת עדיין בחיים. כל היורשים על פי דין, למעט ילדי אח אחד שזכאים לחמישית מהעיזבון בירושה על פי דין, אינם מתנגדים לקיומה של הצוואה בעל פה. חלקם אף העידו לטובת המבקשת וזאת כאמור, למרות שהאינטרס הכלכלי האישי שלהם הוא דווקא שלא להכיר בצוואה בעל פה. 

7.         המשיבים, הזכאים לחמישית מהעיזבון, לו יינתן צו לירושה על פי דין, מתנגדים לקיומה של הצוואה בעל פה.

8.         בהתנגדות שהגישו המשיבים ביום 7.12.09 הם טענו כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לצורך קיום צוואה בעל פה והם אף טענו כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת (סעיף 7 להתנגדות).  

9.         לאחר שניסיונות הפשרה שהוצעו על ידי לא עלו יפה, על אף שמעשית רק חמישית מהעיזבון במחלוקת, התקיים דיון הוכחות. המבקשת הגישה את סיכומיה ביום 9.6.10, המשיבים ביום 29.7.10  וסיכומי התשובה הוגשו ביום 11.8.10. 

ב.         טענות הצדדים

1.         המשיבים טוענים כי הצוואה בעל פה אינה בת תוקף מאחר ונפלו בה פגמים רבים. לטענתם, לא הוכח כי הייתה כוונה של המנוחה לערוך צוואה ו"לצוות", לא הוכח כי המנוחה היתה "שכיב מרע"  כהגדתו בסעיף 23 לחוק  הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), לא נערך ע"י העדים זיכרון דברים, לא הופקד זיכרון דברים, העדים לא ציינו בתצהירם תאריך שבו נערכה הצוואה וכמו כן, הצוואה בטלה מאחר וחלף חודש משחלפו הנסיבות שהצדיקו עריכתה, בהתאם לסעיף 23 (ג) לחוק.     

2.         לטענתם, לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 25 לחוק מאחר ויש ספק ממשי באמיתות הצוואה וחסרים מרכיבי יסוד של הצוואה. כמו כן לטענתם, הצוואה דינה להתבטל מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת.

3.         המבקשת מאידך, מבקשת לעשות שימוש בסעיף 25 לחוק ולקיים את הצוואה על אף הפגמים שנפלו בה.

4.         לדבריה, הוכח כי המנוחה היתה בבחינת "שכיב מרע"  הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית והיא מסתמכת על מסמכים רפואיים מתיק בית החולים שמצורפים לסיכומיה.

5.         כמו כן לטענתה, העובדה כי העדים לצוואה לא כתבו זיכרון דברים ולא הפקידו את זיכרון הדברים במשך כל השנים מיום ששמעו את דברי המנוחה ועד לאחרונה, נובעת מכך שהעדים לא היו מודעים שיש לכתוב זיכרון דברים. לדבריה, העובדה שתשעה אנשים שונים שמעו דברים אלו מהמנוחה והעידו על כך,  מלמדת על אמיתות גרסתה ולדבריה  על פי הפסיקה, ניתן לתקן פגם של איחור בעריכת זיכרון דברים.

6.         לטענת המבקשת, המשיבים לא הביאו אף עד הסותר את העדים הרבים מטעמה והם אף לא הוכיחו כלל את טענתם כי היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.   

ג.          דיון והכרעה