בקשה לקיום דיון למרות חיובו של אחד הצדדים ב'בידוד' ולשונה הבוטה והמחוצפת של הבקשה העולה כדי עבירת זילות בית הדין'

לפניי בקשת המשיבה לקביעת מועד דיון "במיידי" כלשונה, בעניינם של הצדדים.

המשיבה מלינה על דחיית הדיון בעניינם של הצדדים בשל הודעת המערער כי נדרש לבידוד בהוראת משרד הבריאות עקב חשיפתו לחולה 'קורונה' מאומת, ובלשון הבקשה "כל אחד שמבקש בדיקת קורונה תדחו לו את הדיון?!"

הבקשה אף מלווה בדרישות שונות, שלא לומר "הוראות" לבית הדין, כיצד לפסוק "פה אחד" לגופו של הערעור, אלו הגבלות להטיל על המערער כדי לכופו ליתן לה גט ואלו צעדים לנקוט נגדו בגין כל דחיית דיון שביוזמתו.

לשונה של הבקשה בוטה ומשתלחת לא רק במערער אלא גם בבית הדין הגדול. ונצטט כמה "פנינים":

מי אתם הדיינים שעומדים בראש בית הדין הגדול?!

מי אתם גברים שמחליטים על חיים של אישה שעברה התעללות קשה??? מי אתם שדוחים לי דיון שחיכיתי לו חצי שנה?

מי אתם שלא מחליטים פה אחד מה שבית הדין באשקלון פסק [...] אתם פאתטיים [...] אתם ה״רבנים״ שמחממים את הכיסא [...]

חובתנו לומר כי סגנון כסגנונה של בקשה זו בלתי־קביל ועולה כדי עבירה של "זילות בית המשפט" כהגדרתה בסעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, שלשונו:

האומר או כותב דבר על שופט או דיין לענין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו ענין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.

לבד מן העבירה הפלילית לכאורה יש בדברים גם עילה כדי להשית על המשיבה הוצאות משפט לדוגמה לטובת אוצר המדינה.

ועם זאת נאמר גם:

מתוך הדברים עולה גם זעקה, זעקה שרשאים אנו להניח כי ללא קשר לשאלה מה יעלה בגורלו של ההליך שלפנינו מן הבחינה המשפטית והאובייקטיבית – מבחינת תחושותיה האישיות של המשיבה זעקה אותנטית היא.

בשל כך ולפנים משורת הדין לא נמצה את הדין ולא נשית על המשיבה את ההוצאות שראוי היה להשית כאמור.

אך יובהר כי לא לעולם חוסן – גם מי שכאוב, ואולי בצדק, אינו פטור מחובת כיבודן של ערכאות שיפוטיות. אין מדובר בכבודנו האישי אלא בכבודה של מערכת בתי הדין ומערכת השיפוט בישראל בכלל, שזילותה עשויה להביא להפקרות מוחלטת של דור ה'שופט את שופטיו' שבו 'איש הישר בעיניו יעשה'.

אם יישנה סגנון משולח־רסן כזה בבקשותיה של המשיבה – לא נוכל לשוב ולנהוג לפנים משורת הדין.

ולגופו של עניין:

הדיון נדחה לא משום שהמערער ביקש להיבדק בדיקת קורונה אלא משום שהציג לבית הדין הוראה של משרד הבריאות המחייבת אותו בבידוד, ובהתאם להוראות צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף – 2020, ולהנחיות משרד הבריאות שאומנם מתירות יציאה לדיונים משפטיים למרות הסגר, אך אינן מתירה אותה בניגוד לחובת בידוד.