בקשה לצו מניעה למניעת מימוש ערבות בנקאית

1.         המבקשת, חב' סופרמרקט כפר יונה בע"מ, ביקשה צו מניעה זמני למניעת חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית, על סך 120,000 ש"ח (להלן: הערבות), שניתנה לטובת המשיב 1, מר יצחק הרוני, בהתאם להסכם שכירות בין הצדדים.

המשיב 2 הוא בנק הפועלים, שהוציא את הערבות (להלן: הבנק), והוא משיב פורמלי גרידא. על כן ייקרא להלן המשיב 1: המשיב.

הסכם השכירות שבו מדובר נחתם ביום 22.10.02 בין המשיב וחברה שלו, בהקמה, שהם "המשכיר"; לבין המבקשת, והוא יקרא להלן: ההסכם. תוקפו של ההסכם - עד יום 22.10.07 (ההסכם צורף כנספח ג', הן לבקשה והן לתגובת המשיב).

2.         במבקשת שני שותפים: מר משה יצחקי, שהוא בעל 50.5 אחוזים ממניותיה, ומר שלמה אהרוני. הנכס שהושכר על פי ההסכם מצוי בבעלות משותפת של שני בעליה של המבקשת ושל המשיב, בחלקים שווים (למען הדיוק: מדובר בשיתוף בזכויות חכירה בנכס, שמצוי על אדמת מינהל מקרקעי ישראל).

            יש מחלוקת בין מר יצחקי, מצד אחד, לבין שותפו, מר אהרוני, והמשיב, מצד שני, לגבי המשך השכרת הנכס.

3.       ביום 15.10.07, כשבוע לפני תום תקופת השכירות, פנה המשיב אל הבנק בדרישה לממש את הערבות. המועד למימושה הוא תוך עשרה ימים מהדרישה, היינו - עד יום 24.10.07.

          המבקשת הגישה את הבקשה דנן ביום 18.10.07, לאחר שהבנק הודיע לה על דרישתו של המשיב.

          המבקשת טוענת כי הערבות נועדה למימוש רק במקרה של הפרת ההסכם על ידה. המבקשת טוענת כי לא הפרה את ההסכם, ועל כן הדרישה למימוש הערבות יסודה במרמה ובחוסר תום לב קיצוני, עד כדי הצדקה למנוע את מימוש הערבות.

4.       מנגד טוען המשיב כי מר יצחקי, שהוא המוציא והמביא במבקשת, הודיע פעמים רבות, במפורש, כי אין בכוונתו לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות. המשיב מסתמך על סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: חוק התרופות), שעניינו הפרה צפוייה, וטוען כי מכוח ההפרה הצפוייה קמה זכותו לממש את הערבות.

ב"כ המשיב העלה אף טענת-סף, ולפיה אין לראות את הבקשה דנן כבקשה של המבקשת, כיוון שהוגשה על דעתו של אחד משותפיה בלבד, מר יצחקי, ולא על דעתו של השותף השני.

ב"כ המשיב ציין, בסעיף 33 לכתב תשובתו, כי על פי רישומי רשם החברות ופרוטוקול המבקשת מיום 21.10.07, יש צורך בחתימת שני בעלי המניות בחשבון הבנק של המבקשת, ולשיטתו - יש צורך בהסכמת שניהם גם לפעולות אחרות של המבקשת. משאין מחלוקת, כי השותף, מר אהרוני, לא עמד מאחורי הגשת הבקשה דנן לביהמ"ש, אלא רק מר יצחקי, אזי טוען ב"כ המשיב כי אין לפנינו, לאמיתו של דבר, בקשה של המבקשת.

          ב"כ המבקשת השיב על כך, כי אמנם בחשבון הבנק של המבקשת יש צורך בחתימת שני השותפים, אך לא כך הדבר לגבי פעולות אחרות, כמו הגשת הבקשה דנן, וכי לצורך הגשת הבקשה די בשכירת שירותיו על ידי מר יצחקי, מטעם המבקשת.

          איני רואה צורך להכריע בעניין זה, כיוון שמצאתי שיש לדחות את הבקשה לגופה.

          על כן - לצורך הדיון בבקשה, ומבלי לקבוע מסמרות בטענת סף זו - אני מוכנה לראות את הבקשה כבקשה של המבקשת.

5.         מכאן, לגוף המחלוקת:

אין מחלוקת כי מר יצחקי הודיע במפורש, במספר דרכים, כי המבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות. הדרכים שבהן הודיע מר יצחקי על כך פורטו בהרחבה בתשובת המשיב לבקשה, ואציין רק את העיקריות שבהן: דבריו של מר יצחקי בדיון בביהמ"ש, ביום 11.10.07, ב-בש"א 3418/07 שבה ביקש צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד בנו של המשיב, על רקע המחלוקת בעניין המשך השכרת הנכס המשותף (נספח ד' לתשובה); מכתבו של ב"כ המבקשת, מיום 9.10.07 אל מר אהרוני ואל המשיב (נספח ו' לתשובה), שבו כתב במפורש כי המבקשת תמשיך לשהות במושכר, עד שיימצא שוכר אחר, וכי מר יצחקי שוקל להמשיך ולהשכיר את הנכס למבקשת (בניגוד לעמדתם של מר אהרוני ושל המשיב, אשר ממכתב זה עולה בבירור כי שניהם מצויים בצידו השני של המתרס, כנגד מר יצחקי).

ב"כ המבקשת אינו חולק על ההודעות המפורשות הללו, ואחרות, מצד מר יצחקי, על כך שהמבקשת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות.

6.         בסעיף 19 של ההסכם התחייבה המבקשת, בתום תקופת השכירות, "לפנות את המושכר ולמסרו לחזקתו הבלעדית של המשכיר, כשהוא פנוי וריק מכל אדם וחפץ השייכים ו/או הקשורים בשוכר, ובמצב תקין".

            בסעיף 26 א' להסכם נמנו הן סעיף 7, שמגדיר את תקופת השכירות, והן סעיף 19 האמור, כסעיפים שהפרתם תהווה הפרה יסודית של ההסכם.