בקשה למתן צו שימנע את פינויים של התובעים מן הנכס

החלטה

המבקשים עותרים למתן צו שימנע את פינויים מנכס שבבעלות המשיבים. המבקשים טוענים כי
בינם לבין נציג המשיבים )המשיב 2( נקשר חוזה של שכירות עוד בחודש יוני 1996, לפיו
שילמו המבקשים דמי שכירות בסך 2,500.- דולר לחודש. לטענת המבקשים, אין לאפשר
למשיבים, ובמיוחד למשיב 1, להפעיל פסק דין של סילוק יד שניתן עוד בשנת 1995 נגד
שוכר קודם של הנכס הנדון, שכן פסק דין זה ניתן שעה שהמשיב 1 כבר לא היה בעל הנכס.

אין לבקשה על מה שתסמוך. אבן פינה בבקשת סעד זמני היא קיומה של עילת תביעה רצינית
המתבססת על זכות שלכאורה קנויה למבקשת )רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר.
שותפות לבנין ופירמה, פ"ד מט)730 )1(. דא עקא כבר כאן נכשלו המבקשים. בשים לב
לטענות שהעלו בפני בבקשתם על נספחיה עולה כי המדובר הוא בחוזה )שאין עליו ראיה
בכתב( אשר החוק קובע את אפסותו. במה דברים אמורים? במכתב ב"כ המבקשים שצורף כנספח
ד' לבקשה )ואשר המבקשים נתפסים על תוכנו( נאמר כי הוסכם על השכרת הנכס לתקופה של 7
שנים לפחות. לשון דומה מצויה בסעיף 3 לתצהיר המבקש 2 התומך בבקשת עיכוב ההליכים
שהוגשה בהוצל"פ.

בבקשתם הנוכחית ובתצהיר התומך בה נאמר כי המבקשים שכרו את הנכס על יסוד התחייבות