בקשה להארכת מועד להגשת בקשה

החלטה

ביום 2.5.01 ניתן בבית המשפט המחוזי )כב' השופטת שטיין( פסק דין בגדרו נדחה ערעור
על החלטת כב' ראש ההוצל"פ )כב' הרשמת וקסמן(. בית המשפט דחה את הערעור "מאחר שהוגש
באיחור". יחד עם זאת, נדרש בית המשפט גם להחלטת הרשמת לגופה, ודחה את הטענות
שבערעור גם לעיצומן.

ביום 26.6.01 הגישו המבקשים בהליך זה, הם המערערים בבית המשפט המחוזי, בקשה להאריך
את המועד "להגשת בקשת רשות ערעור". הבקשה עצמה היתה קצרה, ובעיקרה נטען כי היא
"מוגשת בתוך המועד ]להגשת בקשת רשות ערעור[ שיסתיים ביום 1.7.01". בנוסף צויין כי
הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ועל כן "הבקשה מוגשת מטעמי זהירות וליתר ביטחון".

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד. בתשובה שהוגשה ביום 15.7.01, ציינה המשיבה כי בעת
הגשת הבקשה להארכת מועד כבר חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיבה הסבירה כי פסק
הדין הומצא למבקשים במסירה אישית כבר ביום 8.5.01, והומצא להם על ידי בית המשפט, גם
ביום 16.5.01. בהעדר טעם מיוחד - והמשיבה סבורה כי המבקשים לא הצביעו על טעם כזה -
אין מקום למתן ארכה.

ביום 26.7.01 הגיבו המבקשים לטענות המשיבה. הם בקשו לאפשר להם לחקור את המשיבה על
התצהיר שצורף לתשובתה. המבקשים טענו כי פסק הדין לא הומצא להם ביום 8.5.01. הם מסרו
כי פסק הדין אכן התקבל אצלם ביום 16.5.01. על הטענה כי גם במועד זה, כבר חלף המועד
להגשת הבקשה, השיבו המבקשים כך: