בקשה לדחיית הערעור על הסף מאחר שהוגש לאחר חלוף המועד להגשתו

החלטה

זוהי בקשה לדחיית הערעור על הסף, מאחר שהוגש לאחר חלוף המועד להגשתו. ההכרעה בשאלה
זו תלויה בשאלת מועד המצאת פסק הדין של בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין
למבקשת. המשיבה )להלן: הלשכה( טוענת כי פסק הדין הומצא למערערת ביום 28.7.00 על פי
אישור מסירה שבידה. המערערת טוענת כי פסק הדין לא התקבל אצלה באותו מועד, וכי
החתימה על אישור המסירה אינה חתימתה שלה. כפי שאבהיר להלן, החלטתי בעניין זה מבוססת
על קביעות משפטיות ולא נדרשתי להכרעה בשאלות המהימנות שהתעוררו, לפיכך אין צורך
להרחיב בתיאור העובדות שאינן דרושות להכרעה.

בא כח הלשכה מבקש להסתמך על אישור המסירה המעיד לכאורה על המצאת פסק הדין ביום
28.7.00 )להלן: אישור המסירה(. לטענתו הוא רשאי בנסיבות העניין להתבסס על הוראות
כלל 77 לכללי לשכת עורכי הדין )סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים( התשכ"ב1962- )להלן:
הכללים( וכן הוראות סעיף 57ג לפקודת הראיות ]נוסח חדש[ התשל"א1971-.

סעיף 57ג הנ"ל דן בהמצאה על ידי הדואר, וקובע חזקת המצאה כאשר דבר דואר נשלח באופן
מקובל, כמפורט שם. סעיף זה אינו דן כלל במשלוח דואר רשום, וממילא אינו קובע דבר
באשר לאישור המסירה. בענייננו, לעומת זאת, כלל 77)א( לכללים הנ"ל מחייב משלוח פסק
הדין במסירה לידי בעל הדין או פקיד ממשרדו או בדואר רשום. ברור, איפוא, כי לא ניתן
להסתמך על סעיף הדן במשלוח בדואר רגיל כיוצר חזקה מקום שקיימת חובה למשלוח בדואר
רשום.