בקשה 5793/14

1.        מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים החל מיום 8.9.2014, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 18978-09-13 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

           נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות שלהלן: אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, ביום האירוע הגיע המשיב, יליד 1991, לבית מלון בירושלים, נכנס אחר המתלוננת – קטינה בת 5 שנים – לחדר השירותים, וביצע בה מעשה אינוס ומעשים מגונים נוספים. לאחר מכן נמלט מן המקום.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהסכמת הצדדים. לאחר מספר דיונים נוספים, ובעקבות הגשת תסקירי שירות מבחן, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב ממעצר בתנאים מגבילים לאור מצבו הנפשי והחלופות המוצעות. על כך הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. בהחלטתו, קיבל השופט י' דנציגר את הערר נוכח המסוכנות הנלמדת מן המעשים המיוחסים למשיב (בש"פ 8587/13). בהמשך הוארך מעצרו של המשיב בהסכמתו בתשעים ימים, החל מיום 10.06.2014. במהלך תקופת מעצרו, ובעקבות הקושי לאבחן את מצבו השכלי ואת רמת הסיכון הנשקפת ממנו, הסכימו הצדדים כי המשיב ישהה במשך שלושה חודשים במעון נעול ובתנאי מעצר מלאים, לשם ביצוע אבחון מקיף באשר למצבו השכלי. המשיב טרם הועבר למעון שכן טרם התפנה מקום בעבורו.

           במסגרת התשובה לאישום הודה המשיב בעיקרי עובדות כתב האישום, תוך שבא-כוחו מציין כי אין בכוונתו לנהל הוכחות בתיק זה, וכי ברצונו למצות את הליכי ההידברות עם המבקשת. עם זאת, המשיב כופר באשמה נוכח מצבו השכלי. בשלב הנוכחי ממתינים הצדדים לממצאי ועדת האבחון בעניינו של המשיב. על חוות הדעת להיות מוגשת ביום 14.09.2014, כאשר התיק קבוע לתזכורת ליום 21.09.2014. ממהות ההחלטות עולה כי לוח זמנים זה נקבע על בסיס ההנחה שהמשיב יועבר למעון נעול לשם ביצוע האבחון המקיף לתקופה של כשלושה חודשים, ואילו המשיב טרם הועבר למעון.

3.        בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה, הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם. כן טוענת המבקשת כי העיכוב בבירורו של התיק נבע בעיקר מבקשות דחייה שהגיש בא-כוח המשיב – בין היתר, בשל העיכוב באבחון מצבו – ומן השיהוי הרב בהגשת בקשת האבחון מטעמו של המשיב. בא כוחו של המשיב טוען כי ישנן חלופות מעצר מתאימות שיש בהן כדי להפיג את מסוכנות המשיב, מצביע על העדר עבר פלילי ועל כך שהאירוע לא היה ממושך, ובעיקר מלין על העיכוב הרב בביצוע אבחונו המקיף של המשיב חרף בקשותיו החוזרות ונשנות, ועל כך שגם כעת הוא אינו רואה את סיומו של ההליך באופק. 

4.        בבואו של בית המשפט לבחון בקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים עליו לשקול שני שיקולים. הראשון, המסוכנות הנובעת, לכאורה, מן הנאשם. השני, קצב התקדמות המשפט. השיקול הראשון עניינו האינטרס הציבורי, בעוד שהשיקול השני עניינו האינטרס של הנאשם כי משפטו יסתיים בהקדם, במיוחד בעת שהוא מצוי במעצר. באשר למסוכנות הנובעת לכאורה מן המשיב, חומרת העבירות בהן הוא מואשם יוצרת חזקת מסוכנות סטטוטורית. אף מנסיבות המקרה, כפי שהן מתוארות בכתב האישום, עולה מסוכנותו לכאורה של המשיב: ביצוע המעשים בקטינה בת חמש שנים בה נתקל באורח מקרי, ביצוע מספר מעשים בעוד המתלוננת בוכה ומנסה להתרחק מהנאשם. בנוסף, על פי האמור בכתב האישום המשיב השתולל ודחף את השוטרים אשר ניסו לעכבו לחקירה, וניסה לברוח מהם במשך דקות ארוכות.

           קצב התקדמות המשפט מעלה תמונה מורכבת יותר. מצד אחד, טרם התקיימו דיוני הוכחות בהליך. מצד שני, המשיב הודה בחלק העיקרי של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ואף שאין בכוונת בא-כוחו לנהל הוכחות בהליך. מעל למתח שבין שני הצדדים מרחף נתון נוסף שהוא המפתח להתקדמות ההליך. הסיבה לכך שההליך טרם הגיע לסיומו נעוצה בראש ובראשונה בעיכוב בעריכת הבדיקה של המשיב על-ידי וועדת האבחון. להשלמת התמונה יצויין כי בתחילת ההליך הוגשו בקשות דחייה מטעם בא-כוחו של המשיב עקב הקשיים בהבאתו הקשורים למצבו האישי.

           ובכל זאת, עקרו של דבר למשיב טרם נמצא מקום במעון הנעול לשם ביצוע האבחון, וניתן לצפות שממצאי האבחון לא יינתנו במועד הקבוע. נכון כי הבקשה להיבדק על-ידי ועדת האבחון הוגשה רק בחלוף חצי שנה מאז נפתח התיק הפלילי, ושנערכה בעניינינו בדיקה על-ידי הוועדה, אך נקבע שיש צורך בבדיקה נוספת ומקיפה יותר. אולם העיכובים הרבים שחלו באבחון מאז הגשת הבקשה אינם תלויים במשיב. ניכר כי יש ממש בטענת הסנגור לפיה המשיב היה אמור לעבור במהלך מעצרו מספר בדיקות שבסופו של דבר לא יצאו אל הפועל. חלף זמן לא-מועט מאז פתיחת ההליך, ואנו עומדים היום בפני הארכת מעצר שניה של המשיב. ככל שחולף הזמן, נקודת האיזון נוטה יותר לכיוונו של המשיב.

           על אף כל אלה, הצפי לעריכת הבדיקה פועל לטובת קבלת הבקשה. בא-כוח המבקשת הודיעה בדיון כי בבדיקה שנערכה עם המעון נמסר לה שהמשיב הוא הבא בתור להיקלט במעון, וכי התחזית היא כי יתפנה עבורו מקום בתוך מספר שבועות בודד, דהיינו עד סוף חודש ספטמבר. בא-כוחו של המשיב מלין על כך שכבר נאמרו למשיב דברים דומים, ויש צדק בטענתו. עם זאת, בבקשה לפי סעיף 62 על בית המשפט לבחון לא רק כמה זמן עבר אלא אף מה צפוי בתקופה הקרובה. הספקנות של הסנגור לגבי מועד הכניסה של מרשו למעון ניתנת להבנה, אך יש לזכור כי המשיב "הבא בתור" לקליטה במעון, ויש תאריך קבוע לכניסתו בתקופה הקרובה. בהינתן כך, נדמה כי עדיין גובר האינטרס הציבורי בקבלת הבקשה. זאת לנוכח מסוכנותו הברורה של המשיב. יש לקוות אפוא כי מכאן והלאה יעלה ההליך על הנתיב המהיר לסיומו. אם וכאשר לא יתנהלו הדברים באופן זה, סוגיית המשך החזקת המשיב במעצר תדרוש התייחסות גם לכך וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר.