בק נ' עירית תל-אביב-יפו

פסק דין

לפני תביעה כנגד עיריית תל אביב לתשלום פיצויים לתובע בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בהקשר לפרשה שראשיתה ברישום דוח חניה לרכבו בגין חניה במקום המיועד לנכה.

התובע ביקש בזמנו להישפט בגין דוח זה, בהתאם לזכותו לפי סעיף 229 לחסד"פ.

לאחר ישיבת ההקראה, ובטרם ישיבת ההוכחות בבית המשפט לעניינים מקומיים, חזרה בה העירייה מכתב האישום, בגין פרישתו מהעבודה של הפקח אשר היה אמור לשמש כעד התביעה מטעמה בהליך הפלילי הנ"ל.

הודעה בדבר חזרה מכתב האישום נמסרה לתובע כחודש לפני מועד ישיבת ההוכחות אשר היתה קבועה לפני כב' השופטת מרגולין בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב.

אסמכתא בעניין זה הוצגה על ידי התובע עצמו, כמפורט לעיל בפרוטוקול.

התובע התייצב למרות ההודעה הנ"ל לישיבת ההוכחות, שאז הסתבר לו כי הדיון בוטל וכי כתב האישום עצמו בוטל נוכח חזרתה של העיריה מהאישום.

במסגרת ההליך כאן התובע מבקש להשתפות בגין עלות גרירת רכבו ביום האירוע, ובגין מרכיבי נזק נוספים אשר הוא סבור שהוא זכאי להשתפות בגינם מול העיריה, ואשר כוללים את טרחתו בגין אובדן ימי עבודה, עלויות הנוגעות לשחרור רכבו ועלות התייעצות עם עורך דין לצורך הכנת ההליך כאן.

סבורני כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן:

על מנת לקבל תביעה מסוג זה,על בית המשפט לתביעות קטנות להשתכנע, כי העיריה נהגה ברשלנות בכל הנוגע לפרשה הנ"ל, וזאת בין לעניין רישום הדוח ובין לעניין התנהלותה מאז רישום הדוח ועד להגשת התביעה בכל היבט שהוא.

לגבי עצם רישום הדוח, כמובן שאין בידי לקבוע כי העיריה או הפקח אשר רשם את הדוח מטעמה התרשלה באופן כלשהו או נהגה באי חוקיות כלשהי. אין חולק, כי עצם רישומם של דוחות חניה מצוי בגדר סמכותה של עיריית תל אביב, מכוח חוק העזר לעניין חניה. לגבי עצם רישום הדוח, הרי שמשלא התנהל הליך משפטי בבית המשפט לעניינים מקומיים לגופו של עניין, ממילא אין לפני ממצא כלשהו בדבר רשלנות הפקח או העיריה בהקשר לרישום הדוח.

בהקשר זה יודגש כי כמובן בית משפט הזה לתביעות קטנות, אינו מוסמך, במישור הסמכות העניינית להידרש לסוגיית דוח החניה לגופה, ועניין זה מצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מקומיים.

בכל הנוגע לגרירת הרכב ומעבר לאמור לעיל, הרי שלא רק שאין לפני בסיס ראייתי או ממצאים משפטיים כלשהם אשר מלמדים על רשלנות בגרירת הרכב מהמקום בו חנה, אלא שמעבר לכך, בעניין זה נעשות פעולות הגרירה על ידי תאגיד עצמאי, המספק שירותים לעירייה בעניין זה. מדובר בתאגיד "אתרים ירוקים בע"מ" אשר אינו בעל דין בהליך כאן ואף מטעם זה, ובכל הנוגע למרכיב התביעה הנוגע פעולת הגרירה, אגרת הגרירה והעלויות הכרוכות בשחרור הרכב, דין התביעה להידחות.

בנוסף על האמור לעיל, הרי שאני לוקחת בחשבון כי העיריה שלחה לתובע הודעה על חזרה מכתב האישום. התובע לא הכחיש כי קיבל את המכתב הנדון מיום 17.11.09 ואף הציג את המכתב לפני במהלך הדיון. לדבריו, קיבל את המכתב כחודש לפני ישיבת ההוכחות אך לא הבין כי חזרה מאישום משמעותה ביטול ישיבת ההוכחות.

אין בידי לקבל טיעון זה מפיו של התובע. סבורני כי כל אדם בר דעת שהיה מקבל הודעה בדבר חזרה מכתב אישום, מבין כי ההליך הנדון מבוטל. ומכל מקום, אף אם קיימת בעיית הבנה בעניין זה, הרי שהמכתב הנ"ל נושא פרטי מספר טלפון ופקסמליה לצורך בירורים. אין בידי לקבל את גרסת התובע כי במשך חודש הוא לא הצליח לעשות שימוש באפשרויות הבירור הנל מול העיריה.

בקשר לביטול ישיבת ההוכחות ומעבר לאמור לעיל, הרי שהעיריה, כבעל דין בהליך הפלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים, איננה מי שעליה מוטלת החובה לשלוח הודעות בדבר ביטול הדיונים לנאשמים, באשר חובה זו מצויה בתחום טיפולה ואחריותה של מזכירות בית משפט לעניינים מקומיים, ולפיכך, אף מטעם זה העיריה איננה הכתובת הנכונה לתביעה.

מעבר לכלל האמור לעיל, אני סבורה שההליך המשפטי שהוגש לפני, בנסיבות העניין שפורטו לעיל, הינו מיותר ובלתי מוצדק, באשר התובע בחר לנער את חוצנו מכך שהוא זה אשר בחר להישפט. מעת שבחר להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים, הוא נתון לתחולתו של הדין הפלילי הרלוונטי, לרבות אפשרותה של העיריה לחזור בה מכתב האישום ולרבות כפיפות להחלטות שיפוטיות הנטענות בהקשר זה.

נוכח כלל הטעמים הנ"ל התביעה כאמור נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין ההליך בסך 500 ₪, אשר ישולמו בתוך 20 יום מהיום.

בשולי פסק הדין אציין כי אני מצפה, אם כי אינני מכריעה בעניין כיוון שלא מדובר בחלק מהסכסוך הנכלל בהליך המשפטי שלפני, כי העיריה אכן תתייצב מאחורי התחייבותה להשיב את אגרת הגרירה לתובע, כפי שאף עולה ממכתבה מיום 6.6.10 אשר נשלח לתובע.