בק נ' מועצה מקומית גבעת זאב

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה אם תידחה תביעתו (להלן: "הבקשה").

טעמי הבקשה הם באלה: תביעתו של התובע התיישנה, סיכוייה קלושים וכנגדה עומדת לנתבעת טענת קיזוז בגין תשלומי שכר עודפים אשר שולמו לו; ככל שתדחה התביעה, הנתבעת תתקשה לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותה.

תחילה לא צירפה הנתבעת תצהיר לבקשתה, אולם תצהיר הוגש בהמשך במסגרת תגובתה לתגובת התובע.

התובע הגיב לבקשה, טען כי חיובו להפקיד ערובה ימנע ממנו את זכות הגישה לערכאות, וכי סיכויי התביעה גבוהים ביותר. עוד הוסיף התובע כי תביעתו לא התיישנה, וכי הנתבעת לא הראתה כי יקשה עליה לגבות הוצאותיה באם תדחה התביעה.

לתגובתו צירף התובע תצהיר התומך בטענותיו.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

זכות הגישה לערכאות הינה זכות ראשונית ויסודית, ובלעדיה אין קיום לשיטת המשפט, אולם זכות זו אינה מוחלטת לאור תקנה 519 הנ"ל, אשר נועדה למנוע הגשת תביעות סרק. בבואו להכריע בבקשה להטלת ערובה יתחשב בית הדין בסיכויי ההצלחה בתביעה ויכולת גביית ההוצאות מהתובע. כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הערובה, יוכיח כי התביעה מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו. (בש"א (ארצי) 101/07 צים חב' השיט הישראלית בע"מ - מכלוף חזן, ניתן ביום 8.3.2007).

מעיון בכתב התביעה, לא ניתן להסיק כי התביעה מופרכת על פניה. התביעה לפיצויי פיטורים מבוססת על מכתב פיטורים מיום 15.6.11. התובע טוען כי זהו היום בו הודיעה לו הנתבעת על הפסקת עבודתו ולכן, על פניו, התביעה הוגשה ביום האחרון בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. הגם שאין בתביעה ראיות חד משמעיות להוכחתה, ולא ברור מה יעלה בגורלה במיוחד לאור העובדה כי התובע ממשיך לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד/ים אחר/ים, היא מספקת את דרישת הפסיקה בקשר לקיומה של ראשית ראיה לסיכויי התביעה.

גם אם היינו מגיעים למסקנה כי התביעה מופרכת על פניה, הנתבעת לא ביססה את הטענה כי יקשה עליה לגבות את הוצאותיה מהתובע ולא פיתחה את הטיעון בעניין זה. במיוחד נכונים הדברים עת אין חולק כי התובע ממשיך לעבוד אצל הנתבעת ומקבל שכר, אותו ניתן לקזז ו/או לעקל ככל שיפסקו לזכותה הוצאות.

שוכנעתי כי התובע הניח ראשית ראיה לסיכויי תביעתו, ולא מצאתי ביסוס לטענה כי יקשה על הנתבעת לגבות את הוצאותיה מהתובע, ככל שייפסקו. על כן, איני רואה טעם המצדיק סטייה מהכללים שנקבעו בפסיקה במקרה דנא.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: