בצראוי אליהו נ' שרי מרון

פסק דין

בעלי הדין מתגוררים בבית דירות אחד , כאשר דירתה של הנתבעת נמצאת קומה אחת מעל דירתו של התובע.

התובע טען כי תגלו כתבי רטיבות, ורטיבות פעילה בתקרת דירתו אשר מקורם ברצפת דירת הנתבעת.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו שקבע את אשר קבע, והנתבעת ביטלה הודעה לצד השלישי ששלחה לנציגות הבית המשותף בטענה כי מקור הנזילה ברכוש המשותף.

בסיוע של בית המשפט שליווה את המהלכים שלב אחר שלב, הזמינה הנתבעת חברה המתמחה בתיקון נזקי צנרת ורטיבות, ולבסוף ועל פי מכבת מבא כוחו של התובע ,מיום 26/1/10 תוקנה התקלה, ונזילת מים מערכת המים של הנתבעת אל תקרת דירתו של התובע פסקה .

הוסכם ע"י הצדדים לפי הצעת בית המשפט, שלא יתקיים עוד דיון בטענות העובדתיות של הצדדים, וכי יוגשו סיכומים לעניין ההוצאות, ולעניין פסיקה בראש הזנק של עוגמת נפש .

התובע הגיש את סיכומיו , בה טען כי נגרמו לו הוצאות כדלקמן

1- הוצאות ממוניות, על פי המנוי בסעיף 5 לסיכומים 2443 ₪ .

2- סכום של 1000 ₪ שהוציא על תיקוני צבע בעקבות כתמי הרטיבות שהיו בדירתו ערב פסח עת התארחה אצו משפחתו

3- פיצוי בסכום של 12000 ₪ על נזק לא ממוני ,

בא כוח הנתבעת בסיכומיו אינו חולק על הסכום בסעיף 2 דלעיל, ומסיכם שיש לפסוק אותו .

באשר לפיצוי על עוגמת נפש , אין בא כוח הנתבעת חולק על העיקרון שיש מקום לפסוק פיצוי כזה בהסתמך על הוראות סעיף 13 לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה ) ( אם כי לא מדובר בהפרת חוזה ) , והוא טוען כי זה אינו צריך לעבור את ה 5% מהסכום שהוא מסיכם כי יפסק לתובע .

לטעמי , שגה בא כוח הנתבעת בהתייחסו לכלים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לפסוק פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש, אי נוחות הטרדה, וכד' .

אין הסכום נגזר מהסכום של הנזק הממוני שבית המשפט פוסק, ואין קשר בין שני הדברים , הפיצוי צריך להיות מידתי למידת ההטרדה , אי הנוחות, ובמקרים קיצוניים עוגמת נפש, שסבל התובע כתוצאה ממעשהו או מחדלו הרשלניים של הנתבע. התובע זכאי לפיצוי על אותה תקופה בה חי בדירה שפשתה בה רטיבות , הרגשת אי נוחות שהרגיש, והעובדה כי הנתבעת לא אצה מייד לתקן את הנזק ולמנוע את המפגע, ובמקום זאת טענה שמקור הנזילה ברכוש המשותף ואף שלחה הודעה לצד ג'.

אני סבור כי יש מקום לפסוק לטובת התובע סכום של 4000 ₪ .

באשר לסכום של 1000 ₪ , עבור תיקוני צבע , וכתבי רטיבות, התובע אינו מציג קבלה על ההוצאה וטוען כי מטבע הדברים שלא יחזיק קבלה. לא הבנתי מדוע .

מנגד , היתה בדירתו של התובע רטיבות, לתקופה ממשוכת, ויש להניח כי היה או יהא צורך לבצע תיקוני צבע לאחר שהרטבות הסתיימה והתייבשה. באין קבלה , אני קובע סכום של500 ₪ .

על כן סך הכל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן

1- הוצאות 2442 ₪

2- הוצאות תיקון צבע 500 ש"ח