בצלאל נ' אברבוך ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין מחצית דמי שכירות בדירה ברח' קטרוני 11/5 בפתח תקווה (להלן : "הדירה").

טענות הצדדים:

לטענת התובע, ירש את הזכויות בדירה, יחד עם אחיו, מר שלמה בצלאל וכל אחד מהם אוחז במחצית הזכויות עפ"י צו הירושה של אימם המנוחה. עוד נטען, כי הנתבעים מתגוררים בדירה מכח הסכם שכירות שנחתם בינם לבין אחי התובע, ללא קבלת הסכתם התובע וללא חתימתו על אותו הסכם.

לטענת התובע, ביום 30.04.13 פנה באמצעות דואר רשום לנתבעים ודרש לקבל מחצית מדמי הזכירות. בהיעדר התייחסות הנתבעים, נאלץ להגיש התביעה כנגדם.

התובע דורש כי הנתבעים יחויבו לשלם לו סך 1500 ₪ (מחצית מדמי השכירות החודשיים), עבור כל חודש שחלף מאז פטירתה של האם (מיום 01.02.11 ואילך), סה"כ 29 חודשים עד למועד הגשת התביעה, ובמצטבר 43,500 ש"ח. לצורך הקניית סמכות לבית משפט זה, העמיד התובע את סך תביעתו על 33,000 ₪.

מנגד טענו הנתבעים, כי שכרו את הדירה ממר שלמה בצלאל, אשר חתם עימם על הסכם שכירות ולידיו שולם שכר הדירה במלואו. הנתבע מסר בעדותו בפני, כי את הדירה שכרו החל מיום 04.08.10, מהאח שלמה, כי מעולם לא שמעו על התובע וכי כל התנהלותם משך כל התקופה, עד שפנה אליהם התובע, בחודש אפריל 2013, הייתה מול שלמה. עוד טענו, כי נמסר להם ע"י האח שלמה, כי בין האחים מתנהל מאבק משפטי שעניינו מחלוקות רכושיות ביחס לנכסים אחרים, וכי להבנתם הם אינם חבים בחובה כלשהי כלפי התובע.

במסגרת הדיון העידו בפני הצדדים, והוצגו העתקי חוזי השכירות, מיום 04.08.10, מיום 14.07.11, מיום 18.06.12 ומיום 21.06.13.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות, מן הטעם של העדר יריבות.

תקנה 101 לתקנות אלה מסמיכה את בית המשפט לדחות על הסף תובענה מחמת אחת העילות המנויות במסגרתה ולעניינינו בשל "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (תקנה 101(א)(3)). מסקירת הפסיקה הדנה בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי עולה כי נימוק הדחייה הקבוע בתקנה 101(א)(3) הוא מעין "סעיף סל" אשר בית המשפט עושה בו שימוש במשורה רק במקרים בהם ברור, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף. אחת העילות אשר הוכרו בפסיקה כנימוק לדחיית תובענה על הסף עניינה העדר יריבות בין בעלי-הדין.

במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי כל ההתנהלות של הנתבעים באשר לשכירות הנכס הייתה אל מול האח שלמה (הסכמי השכירות, התשלום בגין השכירות והתנהלות שוטפת בקשורה בדירה), וזאת למשך כל התקופה, החל מיום 04.08.10. הנתבעים למעשה לא שמעו על התובע ולא ידעו על דבר קיומו, עד אשר פנה אליהם בחודש אפריל 2013 (חודשיים בלבד לפני הגשת התביעה) וטען כי מחצית מן הזכויות בנכס הינן בבעלותו.

מן האמור עולה, כי התנהלותם של הנתבעים הייתה התנהלות בתום לב ועפ"י התחייבותם בהסכם השכירות עם האח. לדידי, אם סבור התובע, כי אחיו קיבל מן הנתבעים, שלא כדין אף את חלקו בדמי השכירות, הרי שהיריבות הינה בינו לבין אחיו ולא בינו לבין הנתבעים. לשאלתי את התובע מדוע לא תבע את אחיו או, למצער, לא הביאו כעד מטעמו במסגרת הליך זה, לא ניתן הסבר מניח את הדעת ונראה כי לא בכדי נמנע התובע מלעשות כן.

כמו כן, לא הוסבר מדוע פנה התובע אל הנתבעים רק בחודש אפריל 2013 בעוד שלטענתו הינו בעל זכויות בנכס כבר מחודש פברואר 2011 (למעלה משנתיים קודם לכן). במובן זה, דרישתו של התובע לחייב את הנתבעים רטרואקטיבית עבור כל התקופה, הינה אף מקוממת וחסרת תום לב.

מן העובדות עולה, כי ככל שאכן מחצית הזכויות בנכס הן של התובע (ולעניין זה איני קובעת מסמרות), הרי שאחיו שלמה הוא הגורם אשר ידרש לתת את הדין לו אכן יתברר כי נטל לכיסו כספי שכירות גם עבור חלקו של התובע, שכן הוא זה אשר הציג עצמו לנתבעים כבעלים של הנכס והוא אשר היה ער למצב הזכויות בנכס משך כל התקופה הרלוונטית.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעים, בסך 1,000 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: