בצלאל ואח' נ' הגנר ואח'

פסק דין

1.בתאריך 20.4.12, ברחוב צה"ל בחדרה, נהג תובע 1 ברכב מסוג הונדה השייך לנתבע 2 שהוא אביו (להלן: "היונדאי"), כשהוא נוסע לכיוון צפון ומתקרב לצומת (ר' בצילום ת/1).

2.אותה שעה, התקרבה אל הצומת גם נתבעת 1 אשר נהגה ברכב מסוג דייהו (להלן: "הדייהו"). נתבעת 2 היא חברת הביטוח המבטחת את הדייהו.

3.לגרסת התובע 1, בעודו נוסע לאט בכביש, התפרצה נתבעת 1 לתוך הצומת מימין לו באופן שלא אפשר לו להימנע מפגיעה בה ואז פגעה היונדאי עם הפינה הימנית קדמית שלה (ר' ת/2) בפינה השמאלית אחורית של הדייהו (ר/ נ/1). התובע טוען כי נתבעת 1 לא נתנה לו את זכות הקדימה המגיעה לו בצומת ולכן עותר הוא לחיובה בתשלום מלוא הנזק שנגרם לו, בסך כולל של 32,710 ₪.

4.בעדותו בבית המשפט ובהשיבו לשאלותיה של נציגת נתבעת 2 ולשאלותי אמר תובע 1:

"הבחנתי בנתבעת ברגע שהיא הגיעה לצומת. ראיתי אותה מגיעה

ומתכוונת להשתלב. לא צפיתי שהיא תכנס ממש רגע לפני שאני

עובר את הצומת....

... לשאלת בית המשפט מה עשיתי כשהבחנתי בה אני משיב כי

המשכתי באותה המהירות. ראיתי שהיא מגיעה, היתה לי נורה

אדומה, אבל מעבר לזה לא עשיתי כלום".

5.נתבעת 1 אשר סיפרה כי הגיעה אל הצומת כשנסעה מכיוון חדרה לגן שמואל, אישרה כי בכיוון נסיעתה מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה", אך טענה כי בטרם נכנסה אל הצומת היא עצרה ורק משלא הבחינה בכלי רכב כלשהו שנסע בכביש, החלה בפניה:

"הסתכלתי שאין מכוניות. ראיתי אוטו אחד שנוסע, נתתי לו זכות לעבור.

הסתכלתי ולא ראיתי שיש אוטו. התחלתי לפנות וכשאני מסתכלת

מה יש מאחורה, ראיתי שיש אוטו אחד ואני כבר נכנסתי לכביש

ואחרי כמה שניות אולי הרגשתי את המכה... מתי שאני התחלתי

לפנות ראיתי אבל כבר זזתי והתחלתי את הפניה. ראיתי שיוצא משם

רכב. זה אני כן ראיתי ואני לא הספקתי לתת יותר מהירות".

לטענת נתבעת 1 מהירות נסיעתו של תובע 1 בעת כניסתו אל הצומת היתה גבוהה:

"...ברגע שאני התחלתי לעבור, לפנות, כבר ראיתי שיש שם מישהו.