בפ"ת 9765-08-15 מדינת ישראל נ' עטיה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס ל עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

על פי הנטען בכתב האישום, נהג המשיב ברכב במהירות של 175 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, בה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש.

יחד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לטענתה, יש לה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב וחומרת העבירה מצדיקה את פסילת רישיון הנהיגה.

הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ומיקד את טיעוניו בעניין המסוכנות.

המבקש נוהג משנת 2011, ללא הרשעות קודמות. הוא מפרנס יחיד. כל נטל פרנסת משפחתו נופל על המשיב. הסנגור הפנה לפסיקה של מקרים דומים בהם נמנעו בתי המשפט מלפסול עד תום ההליכים.

עיינתי בחומר הראיות והשתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לחובתו של המשיב בכך שנהג במקום האמור ובמהירות הנטענת. הבדיקה בוצעה על ידי שוטר מוסמך במכשיר תקין לכאורה ועל פי נהלי ההפעלה.

באשר למסוכנות אשר נבחנת, כאמור, על פי נסיבות המקרה ועברו התעבורתי של המשיב, במקרה דנן אכן מדובר במהירות גבוהה מאוד, 85 קמ"ש מעל המהירות המותרת.

לזכותו של המשיב יש לזקוף את העובדה כי הוא נוהג מזה 4 שנים ללא הרשעות קודמות.

הסנגור הפנה את ביהמ"ש להחלטת ביהמ"ש לתעבורה בחיפה 7789-12-14, שם ביהמ"ש לא פסל עד תום ההליכים נהג אשר נהג במהירות מופרזת וכדי לאיין את מסוכנותו של הנהג, ביהמ"ש הורה על הפקדה כספית ועל התחייבות כספית.