בפ"ת 9249-12-16 מדינת ישראל נ' גאבר

 זו החלטה לבקשה של המבקשת לפסול את המשיב מלנהוג עד תום ההליכים בתיק העיקרי, בו הוא מואשם בעבירה של נהיגה בשיכרות בשל סירובו למסור דגימה של אויר נשוף לפי דרישת השוטר.

על פי העובדות המתוארות בדו"ח התנועה מדובר בעבירה שבוצעה – לכאורה – ביום 9.12.16, בשעה 02.25 בכביש 40 ק"מ 195, באזור צומת גורל.

בסמוך לאחר האירוע, נפסל המשיב לנהוג ע"י קצין משטרה בפסילה מנהלית לתקופה של 30 יום.

מדובר במשיב שקיבל רישיון בשנת 2013, וכבר הספיק לצבור 6 הרשעות קודמות, כולל מהירויות, סטייה מנתיב, רכב לא תקין והכי חשוב הרשעה בגין הסעת נוסעים ללא מלווה ושיכרות, בו נידון בהעדר יומיים בלבד לפני אירוע זה לעונש פסילה בפועל של 28 חודשים ו – 6 חודשים פסילה על תנאי.

בידי ב"כ המשיב שני טענות עיקריות, הראשונה כי המשיב כל ללא נהג ברכב וכי השוטרים לא יכלו להבחין בוודאות כי המשיב הוא זה שנהג ברכב וטענה נוספת המתייחסת לכשלים בטיפולו של השוטר מול המשיב בכל הקשור סירוב לתת בדיקת שיכרות ובדיקת המאפיינים.

לכן, טוען כי נוכח כרסום הרב בחומר הראיות, יש לדחות את הבקשה.

מאידך, מבקש ב"כ המבקשת כי בית המשפט יסתמך על חומר הראיות שמספיק בשלב זה לקבלת הבקשה ואף תמהה אם אכן טוען המשיב כי לא נהג , אז מה אכפת לו לעבור בדיקת שיכרות.

עיון בחומר הראיות מצביע כי קיימות דיי ויותר חומר ראיות לחובת המשיב. מבלי להיכנס לכל פרטי האירוע, כפי שעולים מדו"חות השוטרים, ניתן לחלק את האירוע לשני שלבים, בשלב הראשון – נראה הרכב שנעצר לפני מחסום המשטרתי ללא נהג, אבל כאשר הניידת חלפה על פני הרכב , וחזר חזרה אז הבחינו ברכב המשיב נוסע לאחור ללא אורות ובניגוד לכיוון התנועה אז הגיעה הניידת מאחורי רכה המשיב וראו כי המשיב מנסה לעבור למושב האחורי.

דיי בתרשומות השוטרים בשלב זה כדי להוות בסיס לכאורה לאישום.

(ראה עמ"ת 61845/11/14 ו- עמ"ת 59667/12/125)