בפ"ת 8205-08-14 מדינת ישראל נ' שוסטר

בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים, ואף מעל לשישה חודשים, שהוגשה לפי הוראות סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן-פקודת התעבורה), וזאת בהמשך לפסילתו המנהלית של המשיב על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים, החל מיום 15.08.14.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169 ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לאחר שבגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 680 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

בנסיבות המקרה נטען כי ביום 15.08.14, שעה 04:40 לערך, נהג המשיב ברחוב צקלג בת"א. השוטרת כרזה למשיב לעצור את רכבו, אך המשיב המשיך לנהוג, ולא ציית להוראת השוטרת גם לאחר שכרזה לו פעם נוספת. משהגיע המשיב לרחוב ללא מוצא, עצר את רכבו ויצא מתא הנהג וניגש לניידת בה נסעה השוטרת. מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול חזק, אך הוא הכחיש כי צרך אלכוהול. המשיב נכשל בבדיקת ה"נשיפון", ונכשל באופן גורף במבדק המאפיינים. במבחן העמידה התנדנד, במבחן הליכה על הקו התנדנד, לא הצמיד עקב לאגודל וחרג מהקו, ובמבחן הבאת אצבע לאף, השתמש ביד הלא נכונה והחטיא את הבאת האצבע לאפו. בבדיקת "ינשוף" נמדד בגופו של המשיב ריכוז אלכוהול של 680 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

לכאורה, נשמר התנאי של המתנה בת 15 דקות לפני ביצוע בדיקת הנשיפה, והוסברה למשיב משמעות הסירוב להיבדק.

תגובתו של המשיב כשיוחסה לו העבירה הייתה כלהלן: "אני לא שיכור, לא שתיתי בכלל, אני לא יודע מה את רוצה ממני, את נודניק, אין לך מה לעשות..."

בא כוח המבקשת טענה כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה החל משנת 2007. אין לחובתו הרשעות קודמות בתעבורה, אך לאור חומרת העבירה המיוחסת למשיב, ובהתחשב בכמות האלכוהול הגבוהה שנמדדה בגופו, המשך נהיגתו מהווה סכנה למשתמשים בדרך.

בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי עברו התעבורתי של המשיב מלמד כי אינו בגדר נהג מסוכן, ולפיכך ראוי להסתפק בפסילה המנהלית שריצה המשיב עד כה.

המשיב הפנה להחלטה שניתנה ב-בפ"ת (תע' –נצ') 600-06-12 מדינת ישראל נ' אשעל, בה נדחתה בקשה להארכת פסילה מנהלית, במקרה שבו נמדד ריכוז אלכוהול גבוה.

דיון והכרעה :

במקרה דנן אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה, והמחלוקת נסובה על מסוכנותו של המשיב בהתבסס על נסיבות האירוע הנוכחי.

נהיגה בשכרות, משמעה נהיגה במצב השולל הן את יכולת השליטה בכלי הרכב והן את יכולת התגובה במהלך הנהיגה. נהיגתו של המשיב במצב כפי שתואר לעיל, אשר ריכוז האלכוהול שנמדד בגופו אינו גבולי, אלא עולה למעלה מפי שתיים על הרף שנקבע על פי חוק, גילמה בחובה סיכון משמעותי לעוברי דרך.