מדינת ישראל נ' האשם

בפניי בקשה לפסילת המשיב מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

נגד המשיב הוגש שני כתבי אישום (הזמנות לדין), בגין אותו אירוע. בכתב האישום אחד, מיוחסת לו עבירה של נהיגה במהירות של 155 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש ואילו בכתב האישום השני מיוחסת לו עבירה של נהיגה בשכרות לאחר שנמצא לכאורה כי ריכוז האלכוהול בדגימת אוויר נשוף שלו הוא 397 מק"ג בליטר אוויר נשוף.

בד בבד עם הגשת כתבי האישום, הוגשה נגד המשיב בקשה להארכת פסילתו המנהלית עד לתום ההליכים.

עוד אציין, כי הבקשה לפסילתו של המשיב עד לתום ההליכים הוגשה ביום 26.8.18 וזאת לאחר שפסילתו המנהלית של המשיב תמה ביום 16.8.18. ביום הגשת הבקשה הורה כב' הש' פלאח על פסילתו של המשיב עד ליום 10.9.18 או עד החלטה אחרת ובמועד הדיון בבקשה, 6.9.18, הוריתי אף אני על הארכת הפסילה עד להחלטה אחרת.

המבקשת טוענת בבקשה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכן כי כל אחד מהמעשים המיוחסים לו מצדיק את פסילתו עד לתום ההליכים במיוחד בהשתלבותם יחדיו ולאור וותק הנהיגה הקר של המשיב, אשר הוציא רישיון בחודש פברואר 2016.

בדיון עצמו חזרה ב"כ המבקשת על האמור בבקשה והוסיפה כי בדיקות הכיול הנדרשות נערכו בשני המכשירים וכן כי למשיב הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות. כן הפנתה ב"כ המבקשת לפסיקה התומכת בעמדתה וסיימה בכך שביקשה לקבל את הבקשה ולהורות על פסילתו של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים ואף מעבר ל-6 חודשים.

ב"כ המשיב טען כי קיימים כשלים בחומר החקירה המצדיקים את דחיית הבקשה. כך הפנה לרישום הלא אחיד באשר למיקום האירוע ולעובדה שלטענתו אין מסמך ברור המתאר את האירוע. לטענתו תיקי מהירות דומים נגמרים בפסילה של 45 ימים ופסילתו של המשיב תהווה "מקדמה על חשבון העונש", המהווה התנהלות לא ראויה.

כן טוען ב"כ המבקש לתקלות ברישום הדו"חות לעניין השכרות ושלא קיים הסבר מפורט, הנדרש לעמדתו, מדוע הבדיקה בוצעה בשעה 18:35 כאשר המשיב עוכב בשעה 16:50 ולא קיים דו"ח מפורט המתאר מה היה במהלך הזמן שחלף והאם נשמר קשר עין רציף עם הנהג במהלך תקופה זו.

עוד נטען כי המשיב עבר בהצלחה את בדיקות המאפיינים וכי אמרתו ששתה שני בקבוקי בירה אין בה כדי לבסס ראיות לכאורה.

דיון והכרעה

הכרעה בבקשה לפסילה עד לתום ההליכים מחייבת בחינתם של שני נדבכים עיקריים:

1. ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

2. בחינת מסוכנותו של הנאשם הספציפי והאם יש בה כדי לסכן את בטחון הציבור וזאת תוך בחינת עברו, ותק נהיגתו ונסיבות ביצוע העבירות הנטענות.

    

   ראיות לכאורה 

   לצורך בחינת הראיות בתיק, על בית המשפט לבחון האם בחומר החקירה המצוי בידי התביעה קיים פוטנציאל ראייתי, אשר עשוי להוכיח את אשמתו של הנאשם לאחר עיבודו בכור ההיתוך של ההליך העיקרי הבוחן את מהימנות הראיות ומשקלן [ר' בש"פ 11271/03 אלפרון (פורסם בנבו), בש"פ 8087/95 זאדה (פורסם בנבו), בש"פ 2182/95 מהאג'נה (פורסם בנבו), ועוד] . ודוק, בית המשפט הדן בשלב הביניים (מעצר, פסילה וכו') אינו בוחן את הראיות לעומקן, אינו מכריע בגרסאות הצדדים ואינו בוחן מהימנות העדים, אלא (למעט מקרים חריגים), בודק פוטנציאל הרשעתי בלבד.