בפ"ת 7268-06-15 פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש נ' כהן

<#4#>

רקע

1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 20.7.15, במסגרתה הוריתי על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה, זאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מיום 14.12.14 של גרימת מוות ברשלנות, ואי מתן זכות קדימה במעבר חצייה.

בהחלטתי מיום 20.7.15 , קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב וכי קיימת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המשיב, מסוכנות הנלמדת מנסיבות התאונה הנוכחית ומעברו התעבורתי של המשיב, (המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1980 ולחובתו 61 הרשעות קודמות, בהן גם הרשעות בגין עבירות מסכנות חיים). על כן, הוריתי על פסילתו של המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים, וזאת מבלי שקצבתי את משך הפסילה.

2.כיום, בחלוף למעלה משנה מהחלטתי הקודמת, מבקש ב"כ המשיב להורות על סיומה של הפסילה וזאת מהנימוקים שלהלן:

• התדרדרות במצבו הרפואי של המשיב.

  ב"כ המשיב תמך בקשתו במסמכים רפואיים אשר הוצגו לבית המשפט, במסגרתם מציין רופאו של המשיב כי מצבו הוחמר והוא מתהלך עם מקל וכי: "עקב טיפולי הכימותרפיה, שפוגעים במערכת החיסונית של החולה, עדיף שימנע ממגע עם ריבוי קהל ולטיפולים שחייב להתנייד עדיף שימנע מנסיעה ברכב ציבורי , אציין כי רישיון נהיגה עשוי להקל על החולה להתנייד במשך טיפוליו."

• בשל העובדה כי המשיב כבר מרצה פסילה במשך כשנה וחצי.

  לדברי ב"כ המשיב די בתקופה זו כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. ב"כ המשיב טען כי הקביעה שאין לקצוב את משך הפסילה בעבירות של גרימת מוות הינה שגויה.

• ב"כ המשיב מפנה לחישובי הבוחן המשטרתי, אשר קבע כי המשיב נסע במהירות 46.4 קמ"ש, מהירות בה התאונה בלתי נמנעת בעוד במהירות 45.2 קמ"ש התאונה נמנעת, קרי הפרש של כשליש השנייה. לדבריו וכפי שנקבע בפסיקה שהציג ע"פ 437/67 משה ריילס נ' מדינת ישראל: "כשההכרעה בין אשם וחף מפשע תלויה בהבדל בחשבון של שנייה או מחצית השנייה, ולא היו ממצאים עובדתיים בטוחים השוללים כל אפשרות סבירה של טעות מינימלית כזאת בחישוב הזמן והמרחק, נראה לנו שהמערער היה זכאי ליהנות מהספק".