מדינת ישראל נ' טובול

בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב בהיותו בלתי מורשה לסוג הרכב בו נהג.

ע"פ כתב האישום נהג המשיב בקטנוע הדורש רישיון נהיגה מסוג 2A כאשר הוא בלתי מורשה לכך.

בבקשת טוענת המבקשת כי נסיבות העבירה מעידות על הסכנה הנשקפת מהמשיב.

אין חולק על כך שקיים שיהוי בהגשת הבקשה, יחד עם זאת מדובר בשיקול אחד מיני רבים ואיננו השיקול היחיד שצריך להכריע גורלה של בקשה.

המשיב נוהג משנת 2014, ואין לחובתו הרשעות קודמות, אולם ותק הנהיגה איננו רב.

עומדים על הבקשה.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי מהמשיב לא נשקפת כל מסוכנות. עבר כחודש מאז ביצוע העבירה בהם המשיב לא היה פסול מלנהוג. המשיב מחזיק ברישיון לרכב.

במקרה זה לא הייתה לקצין המשטרה סמכות לפסילה מנהלית ועל אחת כמה וכמה נראה תמוה לבקש פסילה עד תום ההליכים.

המשיב נוהג משנת 2014, ללא הרשעות קודמות, לא מהווה סכנה, נוהג קרוב לחודש ימים, אין לו שום עבירה דומה.

מדובר בחייל משוחרר, עשה שירות צבאי מלא, התחיל עבודה חדשה בתור נהג בחברה להשכרת רכב.

לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה.

דיון

צודק ב"כ המשיב כי אילו סברה המבקשת שמדובר בנהג מסוכן, הייתה פועלת לפסילת רישיונו עוד קודם לדיון היום. משלא עשתה כן, גילתה המבקשת דעתה כי היא מסכימה להמשך נהיגתו של המשיב.