בפ"ת 5960-07-14 מדינת ישראל נ' בן אמו

בתיק זה הוגשה בקשה לפסילת הנאשם מהחזקת או קבלת רשיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המדובר באישום בגרימת תאונת דרכים ונהיגה בשכרות שהתרחשה ביום 8.6.14.

הנאשם נפסל מנהלית למשך 60 יום, והוגשה בקשה להארכת הפסילה עד תום ההליכים. בדיון מיום 23.7 ביקש הנאשם מינוי עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית, והסכים להארכה ארעית של הפסילה עד לדיון חוזר לאחר קבלת הייצוג.

בהמשך נדונה הבקשה ביום 2.11, כאשר טענתו העיקרית של הנאשם היא כי לא שתה כלל אלכוהול ביום האירוע, ותוצאות בדיקת הדם שנערכה לו, ואשר הצביעה על אלכוהול בכמות גבוהה בדמו, נבעו מהטיפול שקיבל בבית החולים בטרם הבדיקה. הנאשם לא העלה טענות כנגד אחריותו לאירוע התאונה.

על פי הפסיקה, השיקולים בעת דיון בבקשה לפסילה עד תום ההליכים, דומה לאלו שיש לשקול בעת הארכת מעצר עד תום ההליכים, וחזקות מהדרישות להטלת פסילה מנהלית. הדרישה הראייתית מחמורה יותר ויש לבחון האם יש בסיס של ממש לאישום, וכן האם נסיבות האירוע או עברו של הנאשם מצביעים על מסוכנות גבוהה לציבור בהמשך נהיגתו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק, השתכנעתי כי אכן הפסילה עד תום ההליכים מוצדקת במקרה דנן.

כאמור לעיל, לנאשם נערכה בדיקת דם שתוצאותיה מצביעות על ריכוז גבוה של אלכוהול בדמו. המדובר בשיעור של כמעט פי שלושה מהכמות המותרת לנהג "רגיל" וככל שמדובר בנהג צעיר מסוגו של המשיב כאן, מדובר בכמות של יותר מפי 13 מהמותר(!). מחומר הראיות עולה כי החשד לנהיגה בשכרות התעורר עקב ריח אלכוהול חזק עלה שעלה מהנאשם עוד בעת פינויו באמבולנס ממקום האירוע (לפי השוטר סוויד) וריח דומה בו נתקל הבוחן מר דגש בבית החולים. כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשם בילה לפני התאונה עם בפאב, בו שתו חבריו אלכוהול.

עיון בתעודות הרפואיות אינו מגלה כי הנאשם קיבל טיפול מיוחד היכול להסביר את תוצאות בדיקת הדם. סוגיית בדיקת הדם לגילוי אלכוהול והשפעת תרופות שנוטל הנאשם אינה חדשה, וכבר נדונה לא אחת, הן בפניי והן בפסיקה אחרת, כך שדומה כי קיימת בעניין זה ידיעה שיפוטית, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"פ 236/12 תומר דודזון נ' מדינת ישראל "השכל הישר מורנו, כי שופט תעבורה, שכל יומו מוקדש לעבירות תעבורה לסוגיהן, קונה לכאורה ידיעה שיפוטית בתחומי עיסוקו, באשר לנורמות כלליות החוזרות ונשנות."

מובן כי אפשר ובכדי לדחות את הטענה כליל יש צורך בבירור נוסף, אולם בוודאי שלצורך שלב זה של הדיון ניתן לקבוע כי קיימות ראיות חזקות לכאורה בדבר ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם.