בפ"ת 5009-11-15 מדינת ישראל נ' דרויש

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוגשה על פי סעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה ( להלן: "הפקודה").

רקע

1.ביום 25.8.15 נהג המבקש אוטובוס ברחוב בית אל בת"א והגיע לצומת עם רחוב דבורה הנביאה. בצומת פנה המבקש ימינה בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתו ותוך כדי כך פגע על פי הנטען בהולכת רגל שחצתה אותה עת את הכביש וגרם למותה ( להלן: "המנוחה").

2.המשיבה הגישה בקשה לפסילת רישיונו של המבקש עד תום ההליכים ( בפ"ת 5009-11-15). באותו הליך הסכימו הצדדים כי המבקש יישאר פסול לנהיגה, בהסכמה, "ולפי ההתפתחויות בתיק העיקרי נשקול אם לשוב ולקיים דיון בהליך זה" ( ע' 2 ש' 16-17)

3.המבקש הגיש בקשה זו הנשענת על שני אדנים: האדן האחד, הוא הטיעון לפיו משחלפו 6 חודשים מן המועד בו נפסל רישיונו של המבקש יש לקבוע כי הפסילה בטלה בהתאם להוראת סעיף 50 (ב) לפקודה. האדן השני מבוסס על הראיות המצויות ברשות התביעה. המבקש סבור כי נוכח חולשת ראיות אלה הסיכוי להרשעתו בדין קלוש ובנסיבות אלה לא קיימת הצדקה להותיר את פסילת הרישיון בעינה.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, סעיף 50 (ב) לפקודה אינו חל על פסילת רישיון מכוח סעיף 46ב לפקודה, כפי שנעשה בענייננו וכי הגשת הבקשה מבלי שחלה איזושהי התפתחות בתיק העיקרי מהווה הפרה של ההסכמה הדיונית בין הצדדים. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי התיק מבוסס מבחינה ראייתית. קיימות ראיות לכאורה לכך שהמנוחה חצתה את הכביש במעבר החצייה. המבקש בחקירתו במשטרה אינו יודע לומר כיצד אירעה התאונה בהתחשב בכך שעל פי ניסוי שדה ראיה שנערך היה לו שדה ראיה לעבר הולכת הרגל בכל שלב עד לאימפקט. עוד נטען כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמנוחה חצתה את הכביש במעבר חצייה ובהתחשב בחובות החלות מכוח הדין וההלכה הפסוקה על נהג הקרב למעבר חצייה אין משקל למסקנת הבוחן לפיה מדובר, חישובית, בתאונה בלתי נמנעת.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: (1) אין תחולה לסעיף 50 (ב) לפקודה בנסיבות המקרה; (2)אין עילה על פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים להגיש בקשה זו ולהכריע בה; (3) אין בכוחו של חומר הראיות לגביו נטען בבקשה זו כדי לסתור לכאורה את חזקת המסוכנות בעניינו של המבקש.

היעדר תחולה לסעיף 50 (ב) לפקודה

6.סעיף 46ב לפקודה קובע : " הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו". סעיף 46ב (ב) לפקודה מסייג את האפשרות לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג עד מתן פסק הדין אם שוכנע בית המשפט "מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור". סעיף 50 (ב) לפקודה קובע: "עברו שישה חודשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת"