בפ"ת 4566-10-14 מדינת ישראל נ' עמרן

זו החלטה בבקשת המדינה להורות על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב (הנאשם) עד תום ההליכים נגדו.

הרקע לבקשה הינו אירוע אשר בו - על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כלפי המשיב כנאשם - ביצע הוא עפ"י הנטען עבירה של נהיגה בשכרות בהיותו נוהג במונית.

שמעתי בפני את טיעוני הצדדים וקיבלתי לידי ועיינתי בחומר החקירה .

מסקנתי בעקבות כל אלה הינה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה שיוחסה למשיב כנאשם (נהיגה בשכרות) וכן כי לנוכח מהותה של העבירה הנטענת הנ"ל (ובפרט בעת נהיגת רכב ציבורי – מונית) ולנוכח תמונת העבר התעבורתי של המשיב (50 הרשעות קודמות) והעבר הפלילי של המשיב , גם נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו וכי כל אלה מצדיקים לפיכך העתרות לבקשת המדינה – אם כי אגב קציבת תקופת הפסילה.

ואסביר :

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה בדבר עובדת נהיגת המשיב במונית , ובמקום הפתוח לציבור.

לא היתה גם מחלוקת בפי ההגנה על כי בעת שנהג המשיב במונית היו במוניתו שני נוסעים אשר בטחון שלומם בכבישים , כנהג מונית, היה על כתפיו.

מעיון בחומר החקירה עולה כי נהיגה בדרך מחשידה בתוך חניון מלון בחוף הצוק הביאה לכלל מעקב השוטרים (ברכב סמוי) אחר המונית ועד כביש מספר 5 למזרח – עת בוצע עיכוב .

עיכוב לבדיקת רשיונות איננו מצריך כידוע כתנאי מוקדם קיום "חשד סביר".

לכשכבר עוכבה המונית בה נהג אותה עת המשיב, ניכר מחומר החקירה כי השוטר הבחין בתוך המונית בנייר לבן מקופל ואז - כך עולה לכאורה מחומר החקירה – ביקש השוטר את רשותו של המשיב לערוך חיפוש ברכב אגב כך שהוא מסביר לו שאם יסרב לכך "זה לא ייזקף כנגדו".

מה שהוגדר ע"י השוטר כ"קסטות" נמצאו ברכב – בתא של דלת ובסוכך השמש – נתפסו ונשקלו.

בכתב האישום שהוגש בתיק זה אך נאמר כי עסקינן בחומר החשוד כסם מסוכן.

אלא שעל מנת שיקום "חשד סביר" לדרוש דגימה לענין "שכרות" , די בכך, שהרי המונח "חשד" כשמו כן הוא – אך חשד – וזאת להבדיל מוודאות.