בפ"ת 4541-10-14 מדינת ישראל נ' אלול

בפניי בקשה להורות על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מכוח הוראות סעיף 46 לפקודת התעבורה.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגש כנגד המשיב כתב אישום לפיו, נהג ברכב, בדרך שאינה עירונית, עם שטח הפרדה בנוי, מהירות של 179 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש.

בא כוח המלומד של המשיב, חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ופירט את השגותיו, אחת לאחת, בפרוטוקול הדיון. הודגש על ידו, כי הפגמים הראייתיים, עליהם הצביעה, מקימים ספק סביר באשמתו של המשיב, ועל כן, יש לדחות את הבקשה.

מחומר הראיות עולה, כי השוטר עורך הדוח רס"מ פרג' חירבואווי, ישב בתא הנהג של ניידת סמויה, במהלך אכיפת עבירות נהיגה במהירות מופרזת, כשהוא עם הרגליים מחוץ לניידת, עם הפנים לכיוון דרום, לתנועה המתקרבת אליו מדרום לצפון. הוא הבחין ברכבו של המשיב כשהוא בודד בנתיב השמאלי, בתנועה המתקרבת, כיוון אליו את מכשיר הממל"ז, כשקרן הלייזר מכוונת למרכז הרכב, בין שני הפנסים הקדמיים. מכשיר הלייזר הצביע על מהירות נמדדת של 184 קמ"ש. השוטר דלק אחריו, והוא מציין בדוח שערך, כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב המשיב, הבחין בבלימת הרכב, אורות הבלימה דלקו, והמשיב סטה לנתיב הימני ועצר בשול הדרך, לפי הוראות השוטר. עוד מציין השוטר, כי בעת שרכב המשיב חלף על פניו הוא הבחין בנוסע היושב ליד הנהג ונוסע נוסף במושב האחורי.

לכשנעצר המשיב, הסביר לו השוטר את מהות העבירה, והמשיב אמר לו: "אני מתנצל עשיתי טעות וזה לא יקרה שוב זה מעידה חד פעמית, ממש מתנצל". יצויין, כי המשיב חתם לצד תגובה זו. למקום זומן קצין לביצוע שימוע והמשיב נפסל מנהלית. בתום האירוע ליווה השוטר את המשיב עד לכפר חסידים.

השוטר מציין בדוח, כי ווידא את תקינות מכשיר הממל"ז בתחילת משמרת ובסיומה. הוא הקפיד על כך שקו הראיה בין הממל"ז לבין רכב המשיב בעת המדידה, היה נקי מהפרעות, הוא הבחין היטב ברכב המשיב ומרגע זיהוי הרכב, נקודת הלייזר היתה מכוונת למרכז הרכב עד לקבלת צליל אישור מדידה ממכשיר הממל"ז. עוד הוא מציין, כי שמר על קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב. הרכב נמדד במרחק של 72.3 מ' כשהוא בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים בתנועה המתקרבת ונתוני המדידה הוצגו בפני המשיב.