בפ"ת 4318-01-17 מדינת ישראל נ' סודי

הבקשה וטענות הצדדים

לפניי בקשה לפסילתו של המשיב מלנהוג עד תום ההליכים נגדו לאחר שהוגש בעניינו כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה מיום 06.01.17.

המבקשת חזרה על האמור בבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה ובהקשר זה הגישה את תיק החקירה. הפנתה למסוכנותו של המשיב הנלמדת מחומרת העבירה ועברו התעבורתי הכולל 11 הרשעות קודמות.

המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, טען כי לא סירב לבדיקה, ניסה לנשוף מספר רב של פעמים (9-8) אך ללא תוצאה, ובהקשר זה הדגיש כי הוא סובל ממחלת האסטמה ועושה שימוש במשאף. ציין כי מדובר באירוע ראשון בחייו והוא זקוק לרישיונו לצורך פרנסתו.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, עם זאת חל לטעמי כרסום מסוים בראיות המבקשת ובנוסף אין לשלול על הסף את טענת ההגנה של המשיב, כפי שיפורט להלן.

לא מדובר במי שסירב באופן מובהק לביצוע הבדיקה. המשיב ביצע מספר רב יחסית של נשיפות כאשר בחלקן הכניס נפח לא מבוטל של אוויר (1.8 ו- 1.9 ליטר – בדיקה 4993). עוד יצוין כי בנסיבות האירוע נרשם כי המשיב לא נראה "מתאמץ כלל לנשוף..." ובדו"ח הפעולה של מפעיל הינשוף נרשם בין היתר, כי בחלק מהבדיקות המשיב "ינק" אוויר במקום להכניסו למכשיר.

אמנם משמעות ה"סירוב" לביצוע הבדיקה הוסברה למשיב עובר לבדיקות הנשיפה (ס' 8 לדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות"), אך לא מצאתי בחומר החקירה כל הסבר לפיו גם "הכשלה" של הבדיקה מהווה סירוב. הצורך בהסבר שכזה מתחייב לטעמי כאשר לא מדובר ב"סירוב" או "הכשלה" מובהקים, אלא במי שאינו מכניס נפח אויר מספיק למכשיר המדידה.