מדינת ישראל נ' חכים

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

ביום 3/3/18 ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

המבקשת הגישה בקשה להמשך פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו וההחלטה על הארכת הפסילה ניתנה מעת לעת וזאת עד לתאריך 4/7/18 שאז טענו הצדדים בפניי.

 הצו ניתן בהקשר לדו"ח מספר 21210519365 המייחס למשיב עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצאו 584 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף"וזאת במקום 50 מיקרוגרם כפי שנקבע בפקודה ובהתאם לאוכלוסיה אליה משתייך המשיב, דהיינו נהג חדש.

המבקשת ביקשה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, כשלטענתה מדובר בכמות גבוהה מאוד של אלכוהול למעלה מפי 11 מהמותר לנהג זה, כמו כן ציינה שאף על פי שהנהג נוהג משנת 2015 לחובתו כבר שתי הרשעות קודמות.

לפיכך סברה המבקשת כי המשך נהיגתו מהווה סכנה.

המשיב באמצעות ב"כ, ביקש שלא להמשיך ולפסול את רשיונו, כאשר הסנגור הפנה לכשלים בחומר הראיות אשר לטענתו מהווים כרסום משמעותי ולפיכך מבקש להסתפק בתקופת הפסילה אותה ריצה המשיב עד עתה ולהשיב לו את רישיונו (ההגנה הגישה 2 עמודים שם מפורטים כשלים בראיות וביקשה שלא לחשפם).

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: האחד הוא בחינת קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, והשני הוא קביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.