בפ"ת 4104-11-15 מדינת ישראל נ' מריסאת

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

על פי הנטען בכתב האישום, נהג המשיב ברכב במהירות של 170 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, בה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש.

יחד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת את פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לטענתה, יש לה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב וחומרת העבירה מצדיקה את פסילת רישיון הנהיגה.

הסנגור מיקד את טיעוניו לעניין העדר מסוכנות וטען, כי המשיב נוהג משנת 2002, ללא כל הרשעות. כמו כן ציין, כי בעיון בבדיקות שביצע השוטר עובר לבדיקה ובסוף המשמרת, קיים פגם בכך שבבדיקת התיאום הוא לא ציין את צורת העמוד ואת מספרו, וכן את פירוט הבדיקה. הדבר פוגע בעוצמת הראיות.

עיינתי בחומר הראיות והשתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לחובתו של המשיב בכך שנהג במקום האמור, במהירות הנטענת. הבדיקה בוצעה על ידי שוטר מוסמך במכשיר תקין לכאורה ועל פי נהלי ההפעלה.

לגבי בדיקת התיאום, אני סבור כי בשלב זה של הדיון, לא מצאתי פגם בבדיקה. השוטר ציין את מקום הבדיקה, את העמוד שבו בוצעה בדיקה ואת תוצאות הבדיקה שהיתה תקינה.

די בכך, בשלב זה, לקבוע כי הבדיקה היתה תקינה.

באשר למסוכנות, אשר נבחנת, כאמור, על פי נסיבות המקרה ועברו התעבורתי של המשיב.

במקרה דנן, אכן מדובר במהירות גבוהה מאוד, 80 קמ"ש מעל המהירות המותרת. עם זאת, יש לזקוף לזכותו של המשיב את העובדה כי הוא נוהג משנת 2002, דהיינו 13 שנה, ללא הרשעות קודמות.