בפ"ת 3867-05-16 מדינת ישראל נ' לרנר

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות של 153 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

המבקש נהג חדש בעל ותק נהיגה של פחות משנה אחת.

ב"כ המדינה טענה כי השילוב שבין ותק נהיגה קצר מאד עם מהירות גבוהה וחריגה יוצר מסוכנות המצדיקה הבקשה.

ב"כ המשיב טען כי אין ראייה למסוכנות חריגה מצד המשיב, אין לו כל עבר תעבורתי ולא ניתן להסיק ממהירותו כי יש פוטנציאל להישנות התנהגות דומה מצידו.

ב"כ המשיב הציג פסיקה שלשיטתו תומכת בעמדת ההגנה לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה – 

שאלת מסוכנות המשיב ניצבת בלב הכרעת בית המשפט עת דן הוא בבקשה מסוג זה.

השכל הישר יוביל לקביעה לפיה לוותק נהיגתו של אדם השפעה מכרעת על ניסיונו בנהיגה ויכולתו להגיב למצבי סכנה משתנים או ליכולתו להשתלט על רכבו עת נכנס הרכב למצב המחייב תגובה מהירה ומיומנת.

מאחר ושונה נהג חדש מנהג וותיק בסוגיית המיומנות, נדרשת מנהג חדש (כדי לפצות על חוסר ניסיונו) זהירות יתר והקפדת יתר על הוראה של המחוקק בנושא חוקי התנועה, קלה כחמורה.

כאשר נהג מאיץ רכבו למהירות של 153 קמ"ש, יוצר הוא בהכרח סיכון לעצמו ולסביבתו, שכן רכב הנע במהירות כה גבוהה עלול בקלות רבה להיקלע למצב של בלימת חרום או צורך לסטות מנתיבו ובמהירות כה גבוהה הפוטנציאל לאבדן שליטה ולתאונה גדול.

רף המסוכנות עולה כאשר מאחורי ההגנה יושב נהג חסר ניסיון אשר בהכרח לא התנסה לאורך שנים בנהיגת רכב במצבי דרך משתנים.