מדינת ישראל נ' אבו ארועי

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ המדינה טענה כי בידיה ראיות המבססות את כתב האישום אשר הוגש ונוכח חומרת העבירה המיוחסת, עברו של המשיב הכולל 16 הרשעות קודמות והתנאי התלוי כנגדו, יש הצדקה מלאה להליך המבוקש.

ב"כ המשיב טען כנגד הראיות כי הנטען על ידי השוטרות (החלפת מקומות ישיבה ברכב אגב נהיגה ובזמן שהרכב נוסע על כביש) פשוט אינו אפשרי ואין לייחס למשיב תכונות בלתי אנושיות.

לטענת ב"כ המשיב אין כל אפשרות להחליף מקום ישיבה ברכב עת שהרכב בתנועה, ומעבר לכך ניתן לראות כי כל המזכרים בתיק זה נכתבו על ידי אותו האדם (נטען כי כתב היד זהה).

חולשת הראיות אינה מצדיקה את בקשת המדינה, כך לפחות סבור ב"כ המשיב.

דיון והכרעה –

ניתוח חומר הראיות שבפני מראה כי בידי המדינה ראיות לכאורה סבירות ואף יותר מכך כנגד המשיב.

ראשית לא מצאתי כי כתבי היד במזכרים שהוגשו זהים.

אין אני מומחה לגרפולוגיה, אך במבט בוחן ניתן לראות הבדלים ברורים בין כתבי היד שהוגשו.

בכל אופן, טענה מסוג זה יש לבחון במסגרת התיק העיקרי עם מומחים ולא בשלב משפטי זה.

ביחס לעצם העדויות, הרי ששתי שוטרות טענו כל אחת בנפרד כי ראו את המשיב מתחלף עם אחר תוך כדי נהיגה, ואף ניתן תיאורו ופרטי לבושו עת נצפה על ידן כמי שנהג ראשון ברכב.

בנסיבות אלה, ובהינתן שהמשיב פסול לנהיגה, יש בידי המדינה ראיות לכאורה טובות כנגד המשיב המבססות עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

עמדת המדינה בבקשה זו סבירה ומידתית נוכח עברו התעבורתי המכביד של המשיב הכולל 16 הרשעות קודמות ובכלל זה תנאי בר הפעלה.