מדינת ישראל נ' פייגין

 בפניי בקשת המדינה להורות על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד לגמר בירור הדין, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961. נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו ביום 6.7.18 בשעה 02.35 לערך, נהג ברכב פרטי תוצרת מאזדה מ.ר. xxxxxx בראשון לציון ברחוב ז'בוטינסקי 100.באותן נסיבות נטען, כי המשיב נהג רכבו בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול בדגימת ליטר אוויר נשוף היה 796 מיקרוגרם. ביום 6.7.18 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצין משטרה ,פקד אונפנגר נתן. הצדדים חלוקים בעניין קיומן של ראיות לכאורה וכן בשאלת המסוכנות. ב"כ המבקשת טוען כי בתיק ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב , לרבות, תוצאות בדיקת הינשוף, דוחות פעולה וכן בדיקת מאפיינים בה כשל המשיב ולפיכך, עותר הוא לפסול רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים ואף מעבר ל- 6 חודשים.  עוד מציין ב"כ המבקשת את עברו התעבורתי של המשיב, אשר נוהג משנת 2015 ולחובתו הרשעה אחת קודמת .  

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי בתיק אין ראיות לכאורה שכן, לדבריו, ישנם ליקויים חמורים בחומר הראיות וכרסום משמעותי בגרסת התביעה. ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לכך שהשוטר אשר הבחין בעבירה, לא ציין את פרטי המשיב ולמעשה לא ציין כל פרט של הרכב , של הנהג וכיצד זוהה הנהג.עוד מפנה ב"כ המשיב את בית המשפט לכך ששוטרים נוספים אשר נתנו חלק פעיל באירוע לא רשמו מזכרים.בנוסף ציין הוא כי יש פער בלוחות הזמנים בהם לא ברור כיצד נעשו כל הפעולות הרלוונטיות בפרק הזמן האמור ולבסוף ציין כי אין מסוכנות לאור עברו המקל של המשיב. בנוסף ציין הוא כי ישנה אי התאמה בין תעודת הבלון המצורפת לתיק לבין תעודת הבלון אשר שימשה להפעלת הינשוף ואולם, בהמשך זנח טענה זו בעקבות המצאות התעודה הרלוונטית בחומר הראיות. 

דיון והכרעה

על השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת פסילה עד לגמר הדין עמד כב' השו' ד' חשין בהרחבה בבש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.16) "בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)".   ברור לכל בר בי רב, ששימוש באמצעי של פסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו והוא "נהנה" עדיין מחזקת החפות. כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10):"אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))".  לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. 

ראיות לכאורה

תיק החקירה נמסר לעיונו של בית המשפט .עיון בתיק מלמד כי בתאריך ובשעה המפורטים עלי כתב האישום הבחין השוטר גבריאל אלול ברכב שעוקף בפראות הניידת וחוצה אור אדום תוך כדי סיכון משתמשי הדרך . השוטר מציין כי נסע לאחר הרכב וכרז לנהג לעצור בצד . הנהג עצר בתחנת האוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי ונתבקש להציג רישיונות. השוטר מציין כי הריח ריח חריף מהנהג והורה לו לבצע בדיקת נשיפון כאשר על פי התוצאה נמצאו 930 מיקרו גרם. לפיכך, עוכב הנהג החשוד עד אשר נמסר בשעה 02.55 לידי השוטר עוז סייג מפעיל הינשוף. מפעיל הינשוף אור סייג אשר ערך דוח ההזמנה לדין, ציין כי קיבל לידיו את הנהג בשעה 02.58 ודרש ממנו להיבדק במכשיר הינשוף .בנסיבות הדוח נרשם כי "הנ"ל הבין וחתם על הסעיף בדוח הפעולה , הנ"ל ביצע בדיקת ינשוף, תוצאה 796 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף". עוד מציין השוטר כי החשוד היה עם נוסעת , דהיינו, בכך בעצם ניתן לשלול כי אדם אחר נהג ברכב שכן, לכל אורך הדרך מדברים השוטרים על נהג דהיינו, זכר.אמנם, טוען ב"כ המשיב כי במזכר של השוטר אלול לא נרשמו פרטי הרכב ופרטי הנהג החשוד ואולם, מאחר והשוטר מציין כי שמר באופן קבוע ורצוף על הנהג החשוד והעבירו לידי השוטר עוז סייג אשר רשם פרטי המשיב , הרי שניתן לומר בוודאות כי המשיב הוא זה אשר נעצר נוהג ברכב וביצע , לכאורה, העבירה.זאת ועוד, המשיב לא טען בשום שלב כי לא נהג ברכב, ההיפך הוא הנכון.המשיב הודה כי שתה בין 4 ל- 6 צ'ייסרים עם בעל השמחה ואף ציין כי סבר שהוא בטוח לנסיעה ובלשונו: "הייתי בטוח שעד 2 בלילה זה יעבור".יצוין כי בשיחה הראשונית שנערכה עימו הודה הוא מיידית כי שתה בסביבות השעה 21.30 וויסקי בכמות של 3 עד 4 צ'ייסרים.יצוין כי המשיב חתם על הדוחות והוסברה לו חובתו למסור בדיקת נשיפה, כמו גם משמעות הסירוב.עוד יצוין כי בשימוע אשר נערך למשיב, טרם הפסילה המנהלית וטרם מתן צו איסור השימוש על הרכב, הודה הוא כי הוא עובד באולם אירועים ושתה בשעה 21.30 עם בעלי השמחה. לא זו אף זו, בדוח העיכוב צוין מפי המשיב "אני מנהל אירועים והייתי בחתונה של חבר ושתיתי 3,4 צ'ייסרים של וויסקי ".בנסיבות אלה, שוכנעתי כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכל טענותיו של ב"כ המשיב בדבר כרסום בחומר הראיות, דינן להתברר בהליך העיקרי. 

מסוכנות

אין צורך להכביר מילים בדבר מסוכנותה של עבירת השכרות. כך קבע כבוד השופט א' א' לוי בעניין בש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2007): "בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך." וכך נקבע מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין בש"פ 6085/10 בן שטרית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010): "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה....הציבור זכאי לביטחון מינימלי בנוסעו ובהולכו בדרכי הארץ, וביחס בין חובת ההגנה על שלום הציבור ובטחונו לבין הפגיעה בנאשם עקב פסילת רישיונו לתקופת המשפט, יש להעדיף בבירור את האינטרס הראשון. מנגד, מאחר שמדובר באמצעי הננקט כלפי נאשם בעת שההליכים תלויים ועומדים, יש, כמובן, לעשות כל מאמץ על מנת לסיים את המשפט תוך פרק זמן סביר, ויש להניח כי כך ייעשה על ידי הערכאה הדיונית." המשיב נוהג משנת 2015 וצבר לחובתו הרשעה אחת קודמת. צודק ב"כ המשיב כי עברו של המשיב אינו מכביד ואולם , אין ספק בליבי כי נהיגה בשכרות , בכמות המיוחסת למשיב במקרה זה ונסיבות האירוע כפי שמשקפים בחומר הראיות , מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מנהיגתו. מה גם שעסקינן במי שוותק נהיגתו קצר. בנסיבות אלו, מוצדקת הבקשה לפסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים. 

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.כמו כן, מורה כי הפסילה תיקצב ל- 6 חודשים ומניינם מהיום.  

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.  זכות ערר כחוק. ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.