בפ"ת 3277-06-15

בפניי בקשה להאריך את פסילתו המנהלית של המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה) עד לתום ההליכים ואף מעבר לשישה חודשים.

ביום 22.5.15 נפסל המשיב על ידי קצין משטרה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, זאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

בכתב האישום נטען כי ביום 22.5.15, בשעה 03:50, נהג המשיב ברחוב קרליבך בתל אביב, כשהוא שיכור, בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר. העבירה שיוחסה למשיב היא נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיפים 64ב'-64ד(א) לפקודה.

טענות המבקשת:

בבקשתה טענה המבקשת, כי מחומר הראיות עולה כי המשיב נהג כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים; מפיו נדף ריח אלכוהול, ובבדיקת נשיפון והתקבלה אינדיקציה לנהיגה בשכרות.

המשיב נדרש כדין למסור דגימת נשיפה לצורך בדיקת שכרות, אך סרב לבצע את הבדיקה.

המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2009, לחובתו 10 הרשעות בעבירות תעבורה, ובהן נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי, חציית שטח הפרדה על ידי רכב, נהיגה ברכב לא תקין ועוד

לפיכך נטען כי נוכח חומרת העבירה המיוחסת למשיב ועברו התעבורתי, המשך נהיגתו מהווה סכנה לציבור ולביטחון משתמשי הדרך.

בדיון בפניי, חזרה ב"כ המבקשת על הנטען בבקשה, והוסיפה כי עילת הנהיגה בשכרות נחשבת כעילה עצמאית להטלת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים.

טענות המשיב:

בא כוח המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי אין עילה להארכתה של הפסילה מנהלית כאשר עסקינן באירוע ראשון מסוגו ביחס למשיב. הוא הוסיף כי בשלב זה אין ראיות כי מכשיר הינשוף הספציפי בו בוצעה הבדיקה היה תקין, ולפיכך לא ניתן לדעת אם הנשיפות הפסולות נבעו מכשל במכשיר. עוד נטען כי מחומר הראיות עולה כי באחת הנשיפות התקבלה תוצאה של 290 מיקרוגרם, אך הפלט אינו נמצא בחומר הראיות, ואף בקשתו של המשיב כי תינתן לו הזדמנות נוספת למסור דגימת נשיפה, לא התקבלה.

עוד נטען כי המשיב אינו מסוכן לציבור.