בפ"ת 3183-12-16 ישראל נ' חאג' יחיא

בפניי בקשת המדינה להורות על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד לגמר בירור הדין, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] 1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו ביום 7.11.16 בשעה 23:25 לערך, נהג ברכב פרטי תוצרת מיצובישי מ.ר. 8904336 בנתניה בחוף סירונית.

באותן נסיבות נטען, כי המשיב נהג רכבו בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת דם שנערכה לו נמצא אלכוהול בריכוז 185 מ"ג לכל 100 מ"ל דם, כמות העולה על למעלה מפי 3 וחצי מהמותר על פי חוק.

ביום 9.11.16 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצינת משטרה, רפ"ק עדי כלפון.

הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה וטענו , כל צד, לעניין המסוכנות.

לטענת המבקשת, מדובר במשיב אשר נוהג משנת 2002, לחובתו 10 הרשעות קודמות וביניהן, בין היתר, הרשעה בגין נהיגה בשכרות.

עוד טוענת המבקשת כי על פי הפסיקה נהיגה בשכרות הינה עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים וזאת ללא קשר לגילו של הנהג, עיסוקו ועברו התעבורתי ולפיכך יש לפסול רישיון המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב"כ המשיב טוען כי לדעתו כלל אין מסוכנות הנשקפת מהמשיב. לעניין הרשעתו הקודמת בגין אותה עבירה, הרי שמדובר בעבירה משנת 2004.לפיכך, עותר המשיב ,כי בית המשפט לא יפסול את רישיונו כדרישת המבקשת.

על השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת פסילה עד לגמר הדין עמד כב' השו' ד' חשין בהרחבה בבש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.11.06).

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)".